תמיד הייתה לי בעית אמון באנשים.
תמיד פחדתי לספר להם סודות שלי ומחשבות שלי בגלל שפחדתי שהם ישפטו אותי או ישתמשו בזה נגדי.
נובע מכך שבחיים שלי לא שיתפתי אנשים מה עובר עליי- וזה כולל גם את אמא שלי.
עבר עליי הרבה, והחלטתי אחרי 3 שנים שזה בתוכי שאני לא יכולה לאגור את זה יותר והחלטתי לשתף את המחשבות שלי עם חברה אחת שהיא ממש טובה שלי. אחרי שסיפרתי לה חלק ממש ממה שעובר עליי, אמרתי לה שתשכח מהשיחה הזו כיאלו היא לא התקיימה בכלל. אחרי יומיים היא איכשהו הצליחה לקשר את השיחה הזאת לנושא שפשוט דיברנו עליו- אמרתי לה שביקשתי ממנה לשכוח מהשיחה הזאת ומאז היא לא דיברה על זה. באותו הרגע אמרתי לעצמי שלחברה הזאת אני לא מספרת יותר כלום עליי- לפחות לא סודות ממש כמוסים שלי.
באותה התקופה רבתי עם חברה אחרת ממש טובה שלי(עד עכשיו לא מדברת איתה) והחלטתי לשתף את אמא שלי ואיכשהו יצא שגם גיליתי לה דברים מעבר, שישבו במחשבות שלי הרבה זמן. דברים פחות טובים, שפחות נחמד להודות בהם(אמת מרה מה שנקרא) בשלב מסויים זה עשה לי תחושת הקלה מסויימת.
היום היה לי מן ויכוח כזה עם אמא שלי. לא ממש ריב אבל היו לנו חילוקי דעות אבל לא מעבר. ואז היא השתמשה בדבר הזה שסיפרתי לה ( סוג של סוד) נגדי בויכוח. היא אמרה שהיא בדרך כלל כן חושבת מה להגיד לי כדי לא לפגוע בי אבל הינה פעם אחת היא אמרה לי משהו "כמו שאתם מדברים" (ציטוט שלה). עכשיו זה לא פגע בי בגלל שאני יודעת שזו האמת(גם אם היא קשה) ושזה נכון. אבל זה שהיא השתמשה בנקודת חולשה שלי נגדי, זה פשוט ריסק אותי. לא היה לי מה להגיד לה, פשוט קמתי והלכתי. כיאלו עד שנפתחתי למשהו(משהו שלא עשיתי מעולם)- מישהו שהוא כל כך חשוב לי, ויקר לי והיא פשוט תקעה לי סכין בגב. אני יודעת שהיא לא התכוונה לפגוע בי ואני יודעת שהיא כנראה לא ידעה שזה נקודת חולשה שלי, אחרת היא לעולם לא הייתה אומרת את זה- אבל אני לא חושבת שאי פעם הייתי בסיטואציה כזו ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה.
כנראה שאחרי המקרה הזה אני לעולם לא אפתח שוב פעם לאנשים ואף אחד לא יכיר אותי 100% אני, אלא רק 50% כמו שהייתי עד עכשיו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות