כל החיים חייתי בחשש שלא מאמינים לי.
בגלל שנולדתי אחרת וגם בדרך חי שבחרתי וגם בעקבות זה, אני מרגיש שמסתירים ממני משהו בחיי ונכון שמעולם לא אמרו לי שאני מאומץ, אבל אולי התחושה אומרת שאני כן מאומץ? כי מעולם לא הייתי ממש אח קרוב כל כך . ושיחקו לי ברגשות ואני מרגיש שמזלזלים בי ובשיפוטיות שלי ולא מתייעצים איתי כמו כל בן אדם.. אני בחרתי דרך של חזרה בשאלה, אני בחרתי דרך של יציאה מהארון והיו תקופות שלא דיברתי עם אחים שלי או בכלל לא התקשרו אליה. אלא רק בזמן שבתות וחגים עושים לי טובה שמתקשרים אליי ומזמינים אותי וכל אחד מהאחים ובעיקר אחותי הקטנה תגן על אמא א. כי היא עברה הרבה סבל בחיים.. ב. בגלל שהם נשארו הדתיים היחידים במשפחה הגרעינית (הורים גרושים) . וההורים עשו עליי תרגיל שניצלו אותי וחתמתי על משהו שבכלל ניצלו את התמימות שלי.. אני מרגיש שאולי אני מאומץ כי אני מרגיש שאין לי קשר לאחים שלי וכל אחד מאמין במה שהוא מאמין ובינם לבין עצמם ועם אמא יש קשר הדוק מאוד ויש בניהם אמון חזק מאוד כי כל אחד סומך על השני בעיניים עצומות ולי לא מעניין שאחים שלי נשואות והם מתייעצים עם בעלים/נשים שלהם... גם שאולי אני אעמוד מתחת לחופה אני אקבל ביקורת מהמשפחה שלי שאולי עשיתי את הטעות הגדולה בחיים שלי שהתחתנתי עם מישהי "מופרעת". אני כבר לא יודע מה לעשות . מרגיש כאילו אין לי שיקול דעת וכל מה שמסביבי מתערער ולא כולם שמחים בדברים שאני עושה כי אין אחים קרובים או בכלל להגיד שהם קרובים...
בקיצור אני מבולבל. נכון שכולם אנשים כבר בוגרים ולא צריכים להתנהג כמו ילדים עם חיבוק ורגשי אבל אני חושב שאני צריך את זה...
כמה בכיתי על החיים שהיו לי בשנות ה20 למה נבראתי ככה.. ולמה אין מי שיתמוך בי.. או שאין לי חברי אמת , ובאמת יתמכו בי. כי בכלל אבא הוא לא כזה אחד שתמך רגשית וגם לא היום...
ולסוף - איך בכל זאת בודקים באופן אנונימי אם אני מאומץ?
שיהיה לכולנו חג עצמאות שמח.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות