קשה לי ,אני לא אוהבת את עצמי ככ וזה בא בגלים ,לפעמים אני לא חושבת על זה אז אני בסדר אבל אם אני קצת חושבת על זה ומסתכלת על האופי שלי, אני מצלמת סרטונים של עצמי מדברת ואז מסתכלת על עצמי -ואני פשוט שונאת אותי . אין לי חברות בכיתה החברה הכי טובה שלי נטשה אותי . הייתה איזה ילדה בכיתה שראתה את ה-״אור שבי״ והתלהבה ממני אבל רוב האנשים פשוט לא מתחברים אליי ואני פשוט נשארת לבד !!! בשביל אנשים אחרים להתחבר לאנשים זה מובן מאליו. אבל אצלי , אני רק מודה למישהי יהיה מוכן לבלות איתי. וזה לא אמור להיות ככה . אני בנאדם ככ טוב ואני מנסה להשוויץ אבל אני כל כך רגישה , ויש לי מצב גול כך חזק על כל דבר קטן שאני עושה אני מרגישה רע ,יש לי עצות טובות ואני נאמנה . אז למה לעזאזל ?! ה׳ בירך אותי האופי שכנראה משדר לאנשים דברים שלא יתחברו אליי . וזה קשה לי!! אני חולמת ששנה הבאה שאני לעבור לתיכון אני אמצא את החבורה שלי ,המעטפת שלי וזה הניצוץ שיהיה לי כי בחיים לא באמת הייתי חלק מחבורה תמיד הייתי גלגל שלישי ואני כבר מתחילה לפנטז ולהאמין שזה מה שיהיה וזה אפשרי ! אבל אז אני נזכרת , שאם עד היום הבנים והבנות אף פעם לא התחברו אליי אוהבו אותי (רובם ) היו לי עוד חברות בחיים אבל כולן עזבו והיה לי ידיד בי סקסואל שרק דיבר איתי על הדברים האלה לא יודעת עזבו , אני יודעת שזה נשמע שהיו לי חברויות ואני סתם מתלוננת אבל זה לא ככה כי מה ? נשארתי לבד.. ואין לי חברים ואני עצובה . ולא אכפת לי מעכשיו אכפת לי מה יהיה שנה הבאה אני רוצה סוף סוף שתהיה חבורה . אבל אני קשה ומתוסבכת והאובססיבית שאני פשוט חברה קשה ואני לא יכולה לשלוט בזה . אתם חושבים שזאת הבעיה שלי ? אני אמצא חבורה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות