אני באה לפרוק כאן כי אין לי את מי לשתף.
בגדול - שנינו נשואים, כל אחד נמצא בנישואים שלא ככ טובים לו.
זה התחיל כסקס וכבר שנתיים אנחנו בקשר של אהבה.
גבר שבחיים לא היה הטיפוס שלי
אני אישה שתמיד ידעה מה היא רוצה, בקלות מוציאה גברים מחיי.
ואיתו - המון פרידות, חסימות וכל פעם איכשהו אני מוכנה להיפגש שוב.
כל פעם אני נקשרת יותר.
כמה שיחות שאעשה הבן אדם לא מבין .
בא מנישואים שאהבה זה דבר שלא מראים .
לאחרונה זו פעם ראשונה שהוא פשוט הודה שמגבר של רגש לפני הנישואים הוא הפך להיות גבר אטום רגשית.
כמה רגש שהראתי, כמה שעטפתי אותו , כמה שנתתי את הלב - הוא מעולם לא הבין, הבטיח להשתנות , ושוב כשמדברים על מה קורה בינינו הוא רק יודע להגיד ״ אבל טוב לנו ״.
כואבת , שבורה, בוכה בלי סוף.
מבינה שלראשונה התאהבתי והלב בוגד בי .
כל מה שאני מחכה כמו מטומטמת זה שיבין, שיתבגר, שיגיד לי שהוא ישתנה, שיפתח את הנשמה , שיתן מעצמו, שיחזר, שיאהב , שנבנה זוגיות .
אבל לא, זה לא קורה.
קל לו לומר שאהבה כמו שהוא הרגיש אלי הוא הרגיש רק כשהיה נער.
אבל בפועל כשאני חוסמת, נעלמת , מסיימת - הוא אף פעם לא ינסה שום דרך אחרת.
וכן, זה מוכיח לי כמה גבר שרוצה, שמאוהב, שאת האישה של חייו יחפש אותך מתחת לאדמה , ישתנה ויהפוך את העולם בשבילך.
ואני יודעת שכמה החיי נישואים שלו רעים הוא לעולם לא יתגרש.
אז איך לעזעזל מרפאים לב שבור? איך שוכחים?
איך מפסיקים להתאהב?
מאז ההחלטה שלי לסיים את זה אני רק בוכה, כואבת.
״ כמה כוח יש ללב שבור״
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות