לא אוהב את המשפחה שלי

שלום לכולם אני ילד בן 15 ממוצע לגילי העניין הוא ככה מאז שאני זוכר את עצמי לא אהבתי את המשפחה שלי ולא הרגשתי שייך אליה כן היה לי הורים שלפחות ניסו לדאוג לי אבל כשהייתי קטן רוב הזמן הם לא היו בבית ותמיד הייתי בבית עם סבא וסבתא שלי הם דאגו לי וטיפלו בי והכול אבל כשגדלתי נולד אחי הקטן וההורים שלי את הזמן הקצר שבילו איתי לפני עוד איכשהו עבר לאחי הקטן אז אני נשארתי כמעט חסר יחס ואני לא זוכר זוכר שמישהו חוץ מסבא וסבתא שלי חינכו אותי וכגדלתי הם גם היו עם אחי הקטן (לא שהייתי קנאי או משהו פשוט המשכתי לחיות) אז אני זוכר בילדותי כמעט והכול למדתי את עצמי כל היום הייתי קורא דברים באינטרנט ולומד מזה זאת הייתה הדרך שלי להבין את העולם ושכגדלתי ונכנסתי לגיל ההתבגרות שלי התחלתי לריב בלי סוף עם אמא שלי ,אמא שלי לא יכולה לוותר על כלום היא תלך עם משהו עד הסוף גם עם אין לדבר הזה כל כך משמעות וגם אני כמו האישה שהולידה אותי יצאתי ככה אני והיא רבים בלי סוף על שטויות ואומרים זה לזה מילים אני לא כל כך גאה בהם ואפילו עכשיו אני כותב את הפוסט הזה אחרי ריב שקרה כי כבר נמאס לי אני צריך עזרה מאנשים אז עכשיו נחזור לסיפור כמו שאמרתי אמא שלי אישה עם אגו מאוד גדול גם אני ככה יצאתי אני לא אומר שזה רע פשוט זה גורם להמון חיכוכים מיותרים בנינו אבא שלי הוא כמו לא נעים לומר אבל סוג של בן אדם בלי דעה משל עצמו הוא הולך עם אמא שלי תמיד בכל דבר ולא משנה מי צודק הוא תמיד יגיד עליי אבל בסדר איך אפשר להאשים אותו עם אישה כמו אמא שלי אין לו כל כך ברירה אני זוכר בכיתה ז הייתי בכיתה מדעית כזו שאמא שלי ממש דירבנה אותי ללכת אבל הילדים שם לא התאימו לי רציתי לעבור לכיתה רגילה עם ילדים שאני יותר מתחבר אבל אמא שלי עשתה לי גיהנום באותו זמן היא לא הסכימה וכל זה אנחנו היא אחת שאכפת לה מהלימודים ממש היא חושבת שזאת הדרך להצלחה בטוחה והיא תמיד שואפת שאגיע ל100 אני לא כזה מושלם יש לי ציונים טובים 80-90 אבל לה זה לא מספיק היא שואפת להכי גבוה אני מנסה להסביר לה שהלימודים הם כן חשובים אבל לא ברמה שהיא אומרת סך הכול מה שחשוב זה היכולות שלך והניסיון הלימודים גם חשובים אני לא אומר שלא אבל לא ברמה שהיא אומרת אבל גם בסדר היא עלתה לפה מברית המועצות כשהייתה קטנה וגם אמא שלה שהייתה מורה הייתה גם מדרבנת אותה ללמוד כל היום טוב ואני לפעמים מרגיש שאמא שלי חושבת רק על עצמה היא לא מתחלקת בדברים שמבקשים ומתקמצנת על הכול כמעט חוץ מלעצמה פעם אחת ביקשתי ממנה כסף רציתי לקנות איתו בגדים היא אמרה לי שאין לה בכלל מה לתת לי בסדר אמרתי אם אין אז אין אבל יום אחרי זה היא חוזרת הביתה עם שקית של פקטורי עם מעיל מעצבים שעלה 1300 שקל וזה פשוט העלה לי ממש עצבים אז הזמן עוד פעם עבר והגענו לזמננו אני מצאתי חברים חדשים אחרי שעברתי כיתה הם לא היו בסטנדרטים של אמא שלי הם היו ממוצא מרוקאי טריפולטאי וכל עדות המזרח לאמא שלי הם לא באו בטוב היא קראה להם ערסים וכולי למרות שלא עשו לה כלום והם כיבדו אותה אבל לה הם לא באו טוב בעין וכן היו לי המון ריבים איתה וגם הכול אני לא מרגיש טוב בבית שלי אני תמיד מרגיש במצב מלחמה עם כולם במיוחד עם אמא שלי כי אבא שלי לא דמות כל כך דומיננטית אחי הקטן הוא טיפה פחדן אבל חוץ מזה אני והוא מסתדרים סך הכול לא משהו מיוחד אני לא יודע איך להמשיך כי אני יודע שככה לא מתנהלת משפחה נורמלית למרות שאני מרגיש ממש כועס ברגע ניסיתי לכתוב את הפוסט בצורה רטורית מנקודת המבט שלי כי כן יכולתי לשבת ולכתוב פוסט ולהגיד שאמא שלי אישה רעה אבל לא אני רוצה לדעת עם אני צודק שזאת לא משפחה נורמלית או שזה הכול רק בראש שלי תודה לכל העונים