היי , אני בת 17 ואני רושמת פה כדי לפרק הכל כי אני כבר לא יכולה..
להורים שלי הייתה תקופה מאוד ארוכה של ריבים , פעם גדולים פעם קטנים בכל התקופה הזאת אני הייתי מאוד "חסרת אונים" כי לא ידעתי מה לעשות מצד אחד נורא פחדתי ומצד שני שמחתי שהם מוציאים את מה שהם מרגישים אבל אף עם לא הבנתי למה דווקא בדרך כזאת..
בזמן האחרון התחלתי לשים לב בעצמי שאני יותר מדי מאכילה את עצמי בסרטים, אני ישר נכנסת ללחץ ולחרדות איך שאני שומעת משהו נופל , או שאותם מתווכחים.. אני פשוט מסתגרת בתוך עצמי ומתפללת שהכל בסדר והכל יעבור , אני לא מגיבה לסביבה אני ישר מתחילה להיות קרה לכל דבר, אם זה קורה בזמן למידה למבחן אני פשוט עוזבת הכל כי זה הופך להיות פחות חשוב לי..
אני יודעת שאסור לי להתערב בעניינים שלהם ושזה לא אמור להיות לי עד כדי כך אכפת כי בסך הכל הם לא רבים בגללי, אבל עדיין רע לי...
אם אני רואה טלויזיה או משהו ואני שומעת שהם מדברים בקול רם בחדר אני ישר משתיקה את הטלוויזיה ומקשיבה ופשוט כלכך נשבר לי מזה, נמאס לי לחיות בפחד מעצבן כזה ולהיות כל הזמן בחרדות..
לא יעזור לי לדבר איתם כי כבר ניסיתי יותר מדי פעמים, ואני כל הזמן אומרת לעצמי שזה כלום ושאני צריכה להיות אופטימית וככה הכל יהיה בסדר אבל כשזה רגע האמת אני פשוט נסגרת בתוך בועה וזהו אני כל היום כמו תקליט שבור חוזרת על אותו משפט " הכל בסדר",
כל פעם שאני רואה את אבא שלי לא במצב רוח כמו תמיד אני ישר נכנסת ללחץ שמשהו קרה וישר מתחילה לתחקר את כולם אם קרה משהו.
חשוב לציין שכן יש לי חברים לדבר איתם,וחבר אבל זה פשוט לא עוזר.
בבקשה תתנו לי עצות מה לעשות עם זה כי אני פשוט מיואשת כלכך :(
תודה מראש..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות