את האמת שאני לא יודע מה לכתוב..
אני די נואש אבל מצד שני וויתרתי
זה פשוט קשה לי כל יום יותר מהשני,
אין לי ציפיות ואין לי דרישות,
לפעמים זה מרגיש שאשאר ככה לנצח,
אני לא מצליח לדמיין את עצמי באיזו חבורה,
זה מרגיש לא מציאותי
אני באמת לא יודע איך זה מרגיש כשיש לך חברים
אני לא יודע מה חברים עושים כשהם נפגשים, על מה הם מדברים, לאן הם יוצאים..
אין לי מושג איך זה מרגיש להתעורר בבוקר ולדעת שיש מישהו שמחכה לך בבית ספר
הלוואי וזה היה ככה אפילו ליום אחד אבל מצד שני עדיף שלא, כי אז אני אתגעגע לתחושה הזאת.
אני מקווה שאני לא כותב יותר מדי,
התרגלתי כבר ללבד ובא לי לבכות כל יום
אני רואה באינסטגרם את כולם בים, נהנים, יוצאים,
זה מתסכל שאני לא נהנה גם כמוהם, איתם..
השאלה שלי היא האם להשלים עם הלבד? אין לי בעיה לשלים עם זה וגם אני מאמין שדברים באים כשאתה לא מצפה להם.
אבל מה עם זה לא באמת יגיע?
מה אם אני אשלים עם הלבד כל כך חזק שאני אעדיף להיות לבד כל החיים שלי?
תודה רבה רבה רבה שקראתם ותודה מראש על העזרה!! מעריך מאוד!!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות