אני חושב שאני מתחיל לאבד את זה, חייב עזרה. מה לעשות?

שלום,
אני בן 14.5 בכיתה ט',
לפני חצי שנה, פגשתי מישהי שכבה מתחתי שקטנה ממני בחצי שנה בחוג.
היא גרה בעיר השכנה לעיר שלי, כך שיצא לנו להיפגש רק פעמיים בשבוע, בחוג.
עם חלוף הזמן, התקרבנו ורבנו ולאחר מכן היא מאוד נפתחה כלפי וגם אני כלפיה,
והתחלנו לדבר ממש כל יום, בשעות לא שעות, והכל היה נחמד.
עד שיום אחד, עוד ילד מהחוג התחיל להכניס לי ולה לראש שאנחנו מאוהבים ואנחנו חייבים להיות ביחד ובגלל שנורא התקרבנו התחלתי קצת לחשוב על זה,
ולאט לאט באמת הרגשתי שאני מאוהב.
עכשיו שמתי לב שגם היא התחילה ליזום שיחות ולשאול אותי כל מיני שאלות על עצמי אז יש מצב שזה אולי הדדי והיא מנסה לרמוז לי?
עכשיו מצד שני,
היא התחילה לקרוא לי אחי,
ואז אמרתי לה שלא מזמן מישהי אמרה לי שהיא אומרת אחי רק לבנים שהיא רוצה שידעו שאין להם סיכוי איתה והיא אמרה שהיא סתם אמרה כי אנחנו דיי קרובים ושרק לי היא קוראת ככה.
לפעמים היא מסננת, והרבה. והתירוץ שלה לזה הוא שהיא מאוד עסוקה.
ולקח אחד שלמדתי מסינונים זה שאם חשוב לבן אדם לענות לך הוא יענה,
תלוי אם אתה בסדר עדיפויות שלו, ואם אתה מספיק חשוב לו הוא ימצא זמן בשבילך.
וזה גרם לי לחשוב אם אולי היא בכלל מדברת איתי בגלל שהיא מרחמת עליי (שאין לי ממש חברים) מה שכבר קרה לי בעבר.
בואו פשוט נגיד שעברתי כמה דברים לא נעימים בחיי וזה מה שהוביל למצב הנוכחי. אפשר להגיד שהייתי בן אדם נורא דיכאוני וחשבתי על דברים נוראים עד שפתאום משום מקום היא הגיעה ואפשר להגיד במובן מסויים שהיא דיי הצילה לי את החיים, והיא בערך הדבר הכי טוב שקרה לי בשנים האחרונות,
ולכן אני לא יודע מה לעשות כי אני מפחד לפגוע בה ובקשר שלנו,
אבל מצד שני, אני גם הייתי רוצה לקדם את הקשר שלנו.
אין לי מושג ממש מה לעשות ואם אני בכלל מבין אותה נכון כי זה בערך הקראש ה"אמיתי" הראשון שלי.
עכשיו, אפשר להגיד שהיא דיי איכזבה אותי לפני שבועיים.
הרגשתי מנוצל. כי מצד אחד היא מתקשרת או פנויה רק כשהיא צריכה משהו (עזרה במחשב או שיעורי בית וכד'), ומצד שני כל פעם שרבנו היא אמרה שגם אני מאוד חשוב לה. והדבר הכי גרוע בזה, שזה לא ממש הזיז לה שלא דיברנו.
אני יודע שהיא מדברת עליי מאוחרי הגב (לא שיש לי מושג באמת מה היא אומרת).
הבעיה שאין לי דרך לדעת אם היא בכלל מתכוונת לזה או שאני סתם אחד מתוך כל מיליוני הידידים שלה.
בנוסף גם כל פעם שרבנו אמרתי לה שאני לא מרגיש שאני חשוב לה באותה מידה שהיא חשובה לי, והיא אמרה לי שזה פוגע בה ולא ממש יכולתי להסביר לה את המצב שלי.
רק שתבינו, הייתי חוטף כדור בראש ובלב בשבילה, הייתי מת גם אם צריך.
היא כל מה שיש לי.
אני אספר לכם משהו,
לפני חודשיים בערך הרגשתי שאני באמת מאבד את זה ורציתי לסיים את החיים שלי.
שעה לפני שזה היה אמור לקרות, התקשרתי אלייה כדי להיפרד ותזמנתי אפילו הודעת פרידה שתישלח לה אחרי שזה יגמר.
ואחרי השיחה לא הייתי מסוגל לעשות את זה ואפילו שלא לחשוב על דבר שכזה, למרות כל הכאב שאני נושא, ואני לא מסוגל אפילו לדבר איתה על זה.
אין דבר שחשוב לי יותר ממנה אבל אני לא רוצה להמשיך לחיות באשליות.
אבל שלא תבינו אותי לא נכון,
עד שהיא הגיעה, היו לי רק מחשבות שליליות על החיים,
וסוף כל סוף בפעם הראשונה אני חושב שאני מתחיל לראות את האור.
וכן, אני יודע שאני צעיר, אבל עברתי הרבה יותר ממה שרוב המבוגרים מסוגלים לשאת.
אני מצד אחד אמור לכעוס עלייה ולנתק איתה קשר ומצד שני אני לא מסוגל.
אני לא יודע אם זה כי אין לי אומץ או שזה שאני עדיין בקטע שלה.
אף אחד אי פעם לא הצליח לזכות באמון שלי,
היא היחידה שסמכתי עלייה.
בבקשה תעזרו לי. אין לי כבר למי לפנות.
ובבקשה אל תגידו לי ללכת לפסיכולוג,
כי כל מה שאני חושב עליהם זה שהם סתם אנשים שמקשיבים לך בשביל לקבל כסף.
אין לי מושג איך לצאת מהמצב שנכנסתי אליו,
מה לעשות? מאיפה להתחיל?