בת 17 ואף פעם לא הייתה לי מערכת יחסים.
זה לא שאני מפחדת זה פשוט אני לא רוצה ואני באמת לא רואה את עצמי עם אף אחד כרגע..( כמובן שזה ישתנה בעתיד- אבל כרגע לא.)
ובכללי אני בנאדם נורא פתוח ואין לי בעיה להתחבר לבנים, הם מזמינים אותי לפעמים לצאת לעשות סיבוב ולטייל (לא בקטע של דייט- סתם לדבר..) ואני לי בעיה עם זה אני לא נרתעת ואני מתנהגת באופן חופשי עם כולם ללא הבדל.
אז יש מישהו שאני נורא מתחברת אליו בזמן האחרון ואנחנו מדברים כל יום ואני באמת מחבבת אותו ויש ביננו כימיה טובה. אבל עדיין, לא רוצה שום מערכת יחסים וגם אם יווצר מצב שבו אני אתחיל לפתח רגשות (זה לא קורה הרבה) אז עדיין אני לא ארצה אותו כחבר. אני חייבת לציין שיש כמה בנים שאני בקשר טוב איתם אז זה לא משו מיוחד או בולט.
ובזמן האחרון ידיד של אותו ילד (שהכרתי) מנסה לשכנע אותי להיכנס למערכת יחסים איתו.
הוא אומר שרואים שאחנו רוצים אחת את השניה ובלה בלה בלה.. ואני מנסה להסביר לו שאני לא רוצה שום חבר. (אין לי רגשות לאותו ילד)
אז עכשיו אני ממש מבולבלת, ואני מתחילה להירתע ממנו בגלל הידיעה שאולי הוא מצפה למשהו אחר מהקשר שלנו.
וככל שאני חושבת על זה יותר זה באמת מוזר שאף פעם לא התנסתי במערכת יחסים (ואל תגידו שלא כי זה באמת נשמע קצת מוזר לטעמי)
אבל עדיין, לא רואה את עצמי עם אף אחד. אבל המחשבה של מה הידיד שלו אמר לי וניסה לעשות לא יוצאת לי מהראש.מה אתם מציעים לעשות?
בבקשה תהיו כנים ואל תשתמשו סתם ככה במשפטים כמו פתתיים
"את תמצאי את האחד שלך עם הזמן..."
"הזמן שלך גם יבוא.."
כי משפטים כאלה אנשים יכולים להגיד לי כל יום וככבר נמאס לי לשמוע אותם.
תודה רבה לעונים ואני מתנצלת מראש שאולי השאלה מבלבלת כי אני בעצמי מבולבלת והיה לי קשה לנסח את מה שעובר לי בראש.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות