דיכאון הולך ומתגבר, רוצה לחזור למה שהיה פעם

שלום לכולם, אני מקווה שאצליח להתנסח כמו שצריך.
כ-3 שנים היה לי חבר מאוד קרוב. היינו כאחים לכל דבר, נטמעתי בביתו ובמשפחתו וכך גם הוא בשלי. לקראת סוף שלוש השנים הללו, עלה לו רעיון שאנחנו מתאימים כזוג, ושאנחנו חייבים להתחיל קשר רומנטי, שזה אידאלי.
בהתחלה הרעיון מאד לא נראה לי, הייתי מאוד אנטי. אך עם הזמן התחלתי לתהות.. ומפה לשם, התנשקנו. לאחר שבועיים מוזרים במקצת, החלטנו לממש את הפוטנציאל והתחלנו לצאת. עבר חודש, ובחודש הזה התאהבתי כפי שמעולם לא התאהבתי לפני כן, הייתי מסוממת מאהבה.
בסוף החודש הזה הוא פתאום הפסיק לדבר איתי. הייתי מאוד עסוקה, הייתה לי בזמנו תערוכת גמר והיו הרבה עניינים לסדר, אך למרות זאת ניסיתי ליצור איתו קשר, לראות אם הוא פנוי, אפילו לשיחת טלפון. וכלום.
באותו שבוע חליתי מאוד, שפעת רצינית, כמה ימים רווי חום..סיפרתי לו על זה. לא טרח לשלוח סמס אפילו. אחרי כמה ימים התקשר ואמר כי הוא מצטער אך לא יוכל להגיע לתערוכת הגמר. (אני כבר חשבתי שהוא הולך להתנצל על כך שהתעלם ממני והמחלה.). אגב, לתערוכה הגיעו אמו וסבתו.
גם לאחר התערוכה, בלי סמס , בלי שיחת טלפון..אפילו לא לשמוע איך היה.
שבועיים היה לנו ככה קשר-לא קשר עד שהכל התפוצץ בשיחת וואטסאפ שהוא יזם. התנהג באופן ילדותי ומוגזם, לא תירץ בכלל, רק האשים. זה נגמר, ונגמר לא נעים.
שבוע לאחר מכן גיליתי ממקור חסר אינטרסים שהבחור בגד בי, עם בנים ובנות. לכולם אמרתי שזה כבר נגמר, אז מה זה משנה מה היה.. אך התרסקתי מבפנים, ולא נשמע לי הגיוני כלל וכלל. לפני כ-3 שבועות הוא סימס וביקש נורא שניפגש, לפחות למען השלוש שנים בהן היינו בסטיס והסכמתי. (היה לי קשה והתגעגעתי. יחד עם כל הכעס.). באתי מאוד שלילית, ושפכתי הכל, על איך הוא מסוגל לקחת משהו כזה ולזרוק לפח,ומילא את הזוגיות הצעירה, את החברה הכי טובה שלו...
הוא אמר שהוא אידיוט, ושכולם סביבו אמרו לו שהוא אידיוט. ושהוא יודע שזה לא תירוץ אבל- הוא נבהל מהמהירות שהקשר התקדם בה ולכן לקח צעד אחורה. העלתי את עניין הבגידות. טען כי לא בגד, ושבחיים לא היה עושה דבר כזה.
האמנתי לו. נפרדנו בחיבוק מהוסס, ואני ישנתי יותר טוב בלילות שלאחר מכן. סיפרתי את זה למקור חסר האינטרסים שלי, שהיה מופתע לשמוע ואמר שיש לו הוכחות. שלח לי צילומי מסך של שיחה בינו לבין מישהו שהתקיימה בשבוע של התערוכה. שם הוא כתב "חברה זה קיר שאפשר למצוץ דרכו לאחרים". והתעצבן כשעשו לו קוקבלוק. אז האמנתי שוב וכעסתי שוב ובכיתי שוב. לא יצרנו קשר מאז אותה שיחה, והוא אינו יודע שאני יודעת על השיחות שלו מזמן שהיינו יחד.
אני מרגישה כאילו המצברוח שלי הולך ונאטם מיום ליום, איבדתי את בן זוגי, את החבר הכי טוב שלי. כבר חודשיים שאני מנסה להתאושש (מאז השיחה בוואטסאפ), אפילו יצאתי לדייטים. כלום. אני חולמת עליו, אני חושבת עליו, אני מתגעגעת אליו. בכלל לא בקטע רומנטי, מתגעגעת לביאףאף שלי. אבל הדברים שהוא עשה, אלה לא דברים שאפשר למחול עליהם. אני מרגישה כי אין מוצא, ובנתיים הזמן לא מרפא כלום- להיפך. נמאס לי להיות מדוכאת, נמאס לי להתגעגע ולבכות.
מצטערת על אורך הקטע, אך אשמח לשמוע עצות, הגיגי חכמה או משהו מעבר ל"הכל יהיה בסדר בסוף". אני אובדת עצות..מי היה מאמין לאילו שני קיצונים אפשר להגיע סך הכל בשלושה-ארבעה חודשים.