שלום לכולם,
אני וחברה שלי נפרדנו אחרי חודשיים מההכי טובים שהיו לי בחיים. היא בין האנשים הכי טובים שפגשתי, ואני באמת אהבתי אותה מעבר למראה החיצוני שלה, ואותו דבר בא ממנה. דיברנו על הכל ועזרנו זה לזה כשהיה קשה, ולא יכולתי להפסיק לחשוב עליה אפילו לרגע.
היא הייתה החברה הראשונה שלי, והתרגשתי ממש מכל דבר שקרה - הנשיקה הראשונה, הפעם הראשונה שהלכנו לישון זה אצל זו וכו'.
רציתי לדבר איתה על כמה שאני מתרגש להיות איתה אבל פחדתי שזה ילחיץ אותה (היא מנוסה קצת יותר ממני ויותר בוגרת) אז רציתי לשתף מישהו אחד שסמכתי עליו, כי היה לי קשה עם התחושה שאולי אני עושה משהו לא נכון וגם בכללי הייתה מועקה כי אני לא אוהב לשמור דברים בלב.
דיברתי עם ילד אחד שהיא לא ממש מכירה, וסיפרתי לו דברים שאני מאוד עצוב שסיפרתי לו (ברור שלא אמרתי עליה שום דבר רע או משפיל אבל סיפרתי לו שאנחנו מתמזמזים וכו'). כשסיפרתי לו לא עשיתי את זה כדי להשוויץ בה באיזושהי צורה, ממש לא, אלא רק כי הרגשתי שמצאתי את הבחורה הכי מדהימה בעולם ואני לא יכול לשמור את זה לעצמי. אני ממש אבל ממש מצטער על זה, כי ה"חבר" שסיפרתי לו, הלך אל חברה שלי ודיבר איתה, ואמר לה שאני משוויץ בדברים שקורים בינינו. זה גם לא נכון וגם מרתיח אותי כי מלכתחילה הוא זה שביקש לדעת. ברור שאני זה שסיפר וזו אשמתי אבל אני בחיים לא אסלח לו ואני שונא אותו על ותמיד אשנא.
ניסיתי להתנצל בפניה אבל היא נפגעה מאוד כי היא חשבה שאני איתה רק כדי להשוויץ בה. זה הכי רחוק מהאמת שיכול להיות ועצוב לי שהיא לא יודעת ואני לא יכול לדבר איתה עכשיו כי היא נפגעה ממני.
האם מה שקרה הוא הוכחה לזה שאני בנאדם רע? יש איזושהי צורה שאני יכול להתנצל בפניה גם אם לא נחזור להיות ביחד?
תודה אם קראתם עד לכאן.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות