אז שלום לכולם
יש לי כל לפעמין מחשבות אובדניות. אבל זה לא תמיד. אני יכולה לקום בוקר אחד ולחשוב שהחיים נפלאים ומי רוצה בכלל למות? של איזה חיים יפים וכמה מזל שאני חיה אותם. אבל אני יכולה לקום יום אחר כך ולחשוב שאיזה חיים חרא ובשביל מה לחיות הרי במילא אני ימות מתישהו? של מה הטעם בכלל לנסות להתאמץ וללמוד הרי יגיע היום בו אני ימות. אז למה בכלל לטרוח? למה לא למות עכשיו וזהו?
אבל מה.. לא משנה באיזה מצב רוח אני.. תמיד לפני השינה כשאני נרדמת ונותנת למחשבות שלי לנדוד תמיד אני מגיעה לאותה מחשבה- אני מדמיינת את עצמי עומדת ודוקרת את עצמי בבטן. אני מדמיינת את הדם מתפשט ואותי מתמוטטת לאחור. וכך אני מדמיינת את זה שוב ושוב ושוב. אני מנסה לדמיין את ההרגשה של הסכין המתכת הקרה חותכת את הבשר שלי. אני מנסה תמיד באיזשהו שלב להפסיק את המחשבה הזאת אבל תמיד אני חושבת עליה. זה די מטריד אותי אם להיות כנה. אני לא רוצה ללכת לפסיכולוג כי ישר יחשבו שאני פסיכית ואני לא רוצה. אני לא רוצה שיתיחסו אלי ככה כי אני לא.. עזרה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025