שלום.
אני בכיתה ז' , ובשנה שעברה הייתה לי חברה הכי טובה בשם אופק (שם בדוי).
החברות שלנו נמדדה בזמן שהגענו לחטיבה ואני הכרתי את החבר הכי טוב שלי לשעבר.
וכאן בעצם, היא התחילה את מסע ההריסה שלה.
תמיד היא קנאה בי, ואני לא אומרת את זה מהשווצה או גאווה, אלא מתסכול.
אני ילדה שתמיד מוקפת בנים, לטוב ולרע, ועם הזמן אני מניחה שזה פשוט שיגע אותה.
כמובן שאם זה היה לבחור בינה לבין הבנים הייתי בוחרת בה, אבל אצלה זה היה להפך.
אז בכל מקרה, החבר הכי טוב שלי לשעבר, גיא (שם בדוי) היה גם ידיד טוב שלה.
אבל אני וגיא היינו פשוט דבק.
כינויים קיטשיים בטלפון, חיבוקים, כל הזמן אחד ליד השני.
כמו זוג, רק בלי הקטע של האהבה של בני זוג, אלא של אחים.
איך שהיא ראתה שהוא קשור אליי, היא התחילה לשלוח לו הודעות בוואטצפ, לדבר איתו, ולעיתים קרובות ללכלך עליי איתו, בעוד הוא לא היה זורם איתה כלל.
היה ריב ענקי ביני לבינו, שהיא הייתה לצידו ומאז לא התקרבתי אליה , וכשהם הקניטו אותי ברבים התעלמתי.
רכשתי לי חברות וידידים חדשים, ואחת מהם היא שיר (שם בדוי).
שיר חברה גם של אופק, למרות שאינה מחבבת אותה וחושבת שהיא ילדה נדבקת ומעוררת רחמים.
בזמן האחרון אני רואה שאופק נדבקת שוב אל כל החברים שלי , כולל אל שיר, ואל הידידים, ואני מרגישה פגועה.
אני גם עוברת דברים קשים בבית, ולא קל לי בכלל.
אני מרגישה שאני רוצה לעבור בית ספר, לעזוב הכול ולהתחיל מחדש.
אבל כמובן שזה לא אפשרי.
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות