היי, אני בת 17 ובעוד איזה 5 חודשים אהיה בת 18. וזו מחשבה מפחידה. אני מרגישה שלא חוויתי את ימי הנעורים שהייתי אמורה לחוות, וכן, אני יודעת שאני עוד צעירה ויש לי עוד את שנות העשרים שלי אבל זזה אחרת... אני חושבת שהפחד הכי גדול שלי שלי זה שחיי יחלפו להם מול פניי בלי שאשים לב בכלל ואני חושבת שהוא מתממש. יכול להיות שזה נשמע מעט דרמתי מידי לחלקחם, ואין סיב שתאמינו לי אבל אני לא אדם דרמטי במיוחד והמחשבה הזאת ברצינות רודפת אחריי. אני חושבת שהתיכון הוא מרום די מחניק ומגביל אבל זה לא שהתיכון היה מזעזע עבורי או משהו (לפחות לא יותר ממה שתיכון יכול להיות מזעזע), תיכון היה בסדר. אבל זו הבעיה. תיכון היה ב ס ד ר. רק בסדר. ורק בסדר זה מצב די חרא. הייתי כל כך שקועה בשטויות משעממות ולימודים שעכשיו נראים לי קצת חסרי טעם. אני מרגישה שהשעון שלי רץ ומן הסתם אין לי מה לעשות עם זה ושפספסתי כל כך הרבה. אני חווה הרבה התקפי חרדה בגלל זה ולא מצליחה להירדם ואין לי מושג מה לעשות... אולי הפחד האמיתי שלי זה שהתיכון הוא לא הסיבה שלא יכולתי להינות מהשנים הללו ולנצל אותם כראוי אלא שהבעיה היא אני? שיט, זה גורם לי לחשוב שאני צריכה לחזור לפסיכולוגית... בכל אופן אשמח אם מישהו\י תוכל לעזור לי. תודה מראש
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025