יש לי חבר כבר שנה ומשהו, ואני עוד שלוש חודשים בת 17. אצלו בבית אנחנו מרגישים הכי בנוח בעולם, יש לו את ההורים הכי מקבלים בעולם והם רק רוצים בטובתנו ומקבלים אותנו כזוג בוגר. אבל לעומת זאת בבית שלי, אני גדלה עם שני אחים גדולים, ואבא ואמא.
האחים שלי מגוננים מאז ומתמיד ובהם אפילו לא מנסים להכיר את חבר שלי, חוץ משלום שלום כבר במשך שנה הם לא הוציאו איתו יותר ממילה מעבר לזה שהם להם את הרצון אני חושבת שהם עושים את זה רק בשביל שלא ירגיש בנוח, וככה גם אבא שלי, אני ואבא שלי חברים ממש טובים והכי כיף לנו בעולם, אבל בכל פעם שחבר שלי ואני נפגשים או שאני אצלו אנחנו רבים, הוא תמיד עושה לנו פרצופים שאנחנו עולים לחדר או שהם פתאום הופך להיות סגור ולא נחמד. אני יודעת שחבר שלי מתבאס מזה שהוא לא מצליח להכיר אותם והוא מרגיש לפעמים לא רצוי. לאחים שלי יש חברות שמקבלות פה את כל החום ואהבה ולהם הסכימו לישון עם חברות שלהן בסוף כיתה י. אני באמצע יא וכל פעם אני מעלה את נושא השינה הם כועסים שאפילו שאלתי את זה.
אמא שלי לעולם לא מתעניינת בי ובו ולא שואלת מה אנחנו עושים או מה יש בנינו בקטע המיני. אני חושבת שהם חוששים שנישן כי שישנים שוכבים אבל אנחנו כבר שנה ומשהו ואנחנו בוגרים ואנחנו גרים בערים שונות ואין עם מי לדבר. וזה כבר מעבר לזה לא רק השינה חשובה, חשוב לי שחבר שלי ירגיש בנוח בבית שלי או עם ההורים שלי או עם האחים שלי אחרי שנה ומשהו כמו שחברות של אחים שלי מרגישות הכי בנוח בעולם פה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות