אין לי ממש שאלה, התייעצתי עם כל מי שיכולתי, פה באתר, וגם עם חברות.. אף אחד לא הצליח לענות לי. חשבתי שאני משתגעת, ושיתפתי אחרים כדי שיגידו לי שזה לא נכון ושהבעיה היא לא בי. אולי מה שאני אכתוב יראה לכם שטותי, מזערי לעומת הבעיות שיש פה באתר. חלקכם יגידו לי להמשיך הלאה, להעסיק את עצמי בדברים אחרים. אני משתגעת ממחשבות, כל כך מבולבלת. עצוב לי, אני בודדה, תחושת הריקנות מציפה אותי. נמשכתי אליו ברגע שראיתי אותו, בדיוק הטעם שלי - הוא לא עושה יותר מדי רעש, חכם. הסתקרנתי. הוא גרם לי לחשוב עליו. הוא חיבק כל הזמן, הסתכל במבט הזה שלו, המבט שאומר לי שזה לא סתם. היחס הזה, נראה שלא פשוט לו לתת אותו, אבל אולי אני מתרצת אותו ואת האדישות שלו. מה לא עשיתי? ניסיתי לדבר איתו.. אני מודה שבחיים לא היה לי כל כך קשה לדבר עם מישהו.. אולי זה מהמבוכה, אבל הוא פשוט אטום. ניסיתי להתרחק, אבל הוא הסתכל עליי במבט שלו. אז אולי אנחנו לא מתאימים, אולי הוא לא יודע מה אני רוצה בדיוק, אבל אני מותשת ממחשבות. יש לנו חיבור אבל אנחנו לא מתקשרים. עצוב לי שאין לי שליטה על זה, אני לא רוצה לוותר ולהמשיך הלאה, סופסוף מגיע בן אדם שיש לי משהו איתו, שאני מרגישה שהוא יכול להבין אותי ואני אותו, משתוקקת להכיר אותו לאהוב אותו! שנה שלמה לא קרה כלום, שנה בה נפגעתי.. כי דווקא כשלא עושים כלום, האדישות, הביישנות או איך שלא קוראים לזה, היא הכי פוגעת והכי מעציבה. הידיעה שיכול להיות משהו מדהים בינינו... איכשהו אני מבינה את הדרך שלו..אנחנו דומים אבל אני מתאכזבת כל פעם מחדש.. אז אני מצפה עכשיו לתגובות כמו: יגיע מישהו שיאהב אותך כמו שאת, אם הוא לא עושה מספיק הוא לא רוצה... שום דבר לא יעזור. אם אתם רוצים משהו תלכו עליו עד הסוף, ותהיו פחות אדישים לחיים.. זה רק פוגע.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות