כשהייתי קטנה הייתי שונה לגמרי ממי שאני עכשיו, הייתי ילדה חייכנית, כל היום צחקתי, לא היה אכפת לי ממה שאנשים חושבים עלי, מאיך שהגוף שלי נראה, אמא שלי סיפרה לי שכשאח שלי הקטן היה צריך חיבוק או לחמם לו אוכל או סתם לשחק איתו תמיד הייתי שם, הייתי בן אדם מכיל.
אני לא כזאת יותר, אין לי סבלנות לאף אחד, אני מתעצבנת בקלות, אני צינית כל הזמן, אני סגורה בחדר כל היום, אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שבאמת צחקתי. בעשרים דקות האחרונות הרצתי את הימים האחרונים בראש שלי וקלטתי שאני בדיוק כמו האנשים שאני לא מתקרבת אליהם, שאני לא מתחברת אליהם.
אני הופכת להיות משהו אחר, משהו שאני לא רוצה להיות.
אני רוצה לחזור לחייך כל יום, אני רוצה להיות מסוגלת לשבת עם אח שלי בלי להתעצבן, אני רוצה להיות בן אדם מכיל וסבלני שוב..
איך עושים את זה? איך אני משתנה מבן אדם שאני לא מזהה לבן אדם שאהבתי פעם..?
יותר מזה, אני מפחדת שככה אנשים רואים אותי, כבן אדם עצבני. אני לא רוצה שאנשים יראו אותי ככה.
כשאמא שלי אמרה לי היום שפעם הייתי ילדה מכילה, ושונה לגמרי ממה שאני היום לא הפסקתי לחשוב על זה שככה היא רואה אותי, כבן אדם שלא אכפת לו מאף אחד, מדוכא, עצבני. אני לא רוצה שיראו אותי ככה.
אני מפחדת
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות