היי.
אני בת 17 וחצי מהמרכז, יש לי מחנך מדהים- אין דברים כאלה.
אדם קפדן, עם ענווה ושלווה שלא תראו מעולם, מגדולי האנשים שקיימים באנושות.
אני הערכתי לאורך השנים כל מורה/ מחנך שהכרתי, אף אחד מהם לא משפשף את האדמה עליה הוא דורך.
אני מאוהבת בו, מאוד. ותכף מסיימת ללמוד.
יש בינינו קשר הדוק ומיוחד, להבדיל מכל שאר הכיתה שלי שהם כפויי טובה. יש בינינו הערכה וכבוד,
אני מכוערת מוות. ענקית, הוא? חתיך למות.
הוא לא ישים עליי, גם אם היה אחד כזה שמפר את החוק של תלמיד-מורה
אני יודעת
אבל אני מרגישה פספוס. עצב.
אני בעיקר כואבת כאב ענקי על כך שבסוף השנה, הוא פשוט ייצא לי מהחיים.
אדם שהיה סביבי במשך רוב שעות היממה פשוט לא יהיה נוכח. ואלוהים ואני יודעים כמה אני צריכה אותו,
איך שומרים על קשר? איך מדחיקים רגשות?
אני גם לא אדם שיבגוד. אני לא אפרק משפחה, אתענה ביני לבין עצמי שנים אבל לא אהרוס למישהו אחר חיים על חשבוני.
אני רק רוצה שיישאר בתוך חיי לנצח, זה כואב לחשוב שבתאריך מסוים התקופה הזאת פשוט תיגמר.
עצות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025