קשה לי מאוד בתקופה האחרונה, אני כבר לא רואה טעם לחיות ונמאס לי. מצב הרוח הזה בדרך כלל הולך ובא ואני מצליחה לנהל את חיי ולזייף הכל כרגיל.. אך הפעם העצבות והריקנות הזאת כבר מפריעה לי בתפקוד ובחיי היום יום. (וכבר הגיעה למצב של פגיעה עצמית לעומת פעמים קודמות) בניגוד לתחושה הפנימית, מבחוץ יש לי המון חברים, אני כל הזמן מחייכת וצוחקת, מצטיינת בלימודים ללא מאמץ, וחיי מאוד פעילים. מרגישה שאני עושה הכל כמו מכונה וממשיכה בדברים רק כדי שלא ישאלו שאלות. וכמו שאמרתי - בענייני החברה, אני מוצאת את עצמי המון צועקת, מקללת ומתעצבנת בקלות ולפעמים קשה לי להשתלט על כך... גם בבית הספר יש לי בעיות התנהגות, מורים שפעם אהבו אותי כנראה שכבר שונאים והמורות שכן אוהבות אותי מעירות לי ש״התחלתי לדבר נגוע״. ש״נהיה לי משהו מזלזל בקול״. ומבקרות את החברה איתה אני מסתובבת. חברים שלי הם די רדודים (פרחות, ערסים) כך שמבחינתם צורת ההתנהגות שלי רגילה לגמרי, מקובלת ומומלצת. אך אני יודעת שרק פרחות וערסים אוהבים את עצמם וחוץ מהם אף אחד לא אוהב אותם. אני לא שלמה עם ההתנהגות שלי אבל להיות עצמי ובכך להתמודד עם עצמי נראה בלתי אפשרי... מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025