בזמן האחרון אני מרגישה כפוית טובה. ההורים שלי וגם הסבים והסבתות מפנקים אותי, מכרכרים סביבי, קונים לי כל דבר שאני רק רומזת שאני רוצה ומנסה להכחיש בשביל שלא ייקנו... וזה לא שאני הבת או הנכדה המושלמת. להיפך. אני כל הזמן מסתכלת על ההורים שלי כעל אנשים שלא נותנים לי מספיק אהבה, שהייתי רוצה שיבינו אותי יותר.. אני חושבת שהם מרגישים אשמה על שאני מרגישה ככה, ומנסים לפצות בכסף. והם לא עשירים. אבל לא משנה כמה כסף זה יהיה, בכסף הם לא יוכלו לשנות את הדעות האלה שלי.
אני לא התלמידה הכי מושלמת בעולם. למען האמת, רשימת האיחורים והחיסורים שלי (אפילו בזום) מרקיעה שחקים. אני לא משתפת את ההורים שלי בדברים שבתור נערה צעירה הייתי כנראה אמורה לשתף אותם, לא אוכלת בריא כל-כך..
מה שמוביל לזה שאני מרגישה אשמה. אני מרגישה שאני סוחטת אותם, אז אני מבקשת מהם שיפסיקו. והם עדיין לא מפסיקים. אני מפחדת שזה ישפיע עלי ויהפוך אותי למפונקת גם בעתיד, שזה יהפוך לחלק מהאישיות שלי.. והם עדיין לא מפסיקים.
אולי עצם העובדה שאני מתלוננת על פינוק-יתר מראה שאני מפונקת, אני לא יודעת. אז זה בסדר. תכתבו את מה שאתם חושבים עלי, העיקר שזה יעזור לי להסתכל על המצב בעין קצת יותר רחבה, כי אני באמת כבר אובדת עצות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות