איך להעביר את הריקנות הזו?...

אני אספר קצת על עצמי אני בת 15 חפני הקורונה הייתי לומדת חמישה פעמים בשבוע (אין שישי) בית ספר , חוג ככה וככה לא יותר מידי חברות לא היו לי הרבה לפני היו לי כמה מהכיתה שבדיוק התחברנו אז , ואז התחילה הקורונה , הסגר הראשון וכל זה עשה לי טוב מאוד שלא תבינו , קצת שבירת שגרה , גם בגלל שהייתה לי איזה בעיה בבית אז זה עשה לי טוב סוג של צרת רבים חצי נחמה
וככה הקורונה התחילה לא פגשנו אף אחד חודשיים בסגר הראשון , ואז גם הכרתי מישהו , שגדול ממני בכמה שנים ויצא לי לעגל את הגיל הייתי 14 אמרתי 15 עדיין אפילו לא היה לי 15 אוטוטו אבל אזה זה היה כמעט שנה לפני שיש לי והוא במילא לא הרגיש עם זה בסדר בגלל הגיל אז לא יכולתי לספר לו שנה פחות כי אז הוא היה שונא אותי על זה , כי במילא הוא הרגיש לא בסדר עם זה
חשוב לי לציין שאני נראית גדולה לגילי , מכל בן אדם אף אחד לא מאמין שאני 15 , אני נראית מינימום 17,18 אז...
ואז הוא גמר את זה , אבל זה לא באמת נגמר כי היינו לפעמים מתראים "בטעות" מבחינתו בטעות מבחינתי לא בטעות ,( חיכיתי לו )
ואז היה קצת מזמוזים ונשיקות
ופה ושם היה , ואז גם הכרתי חברים , באמת כל אוגוסט ביליתי איתם והיה סבבה , הוא בדיוק אז גמר את זה לתמיד!! אבל לא באמת נגמר
והייתי קצת מבואסת
אבל היו לי חברים אז שהכרתי מבית ספר אחר
)שלושה בנים) בגילי באמץ זרמו איתי לבילויים הכל , ואז לקראת ספטמבר התרחקו
אבל אז בדיוק חזרו הלימודים חפעמיים בשבוע כיתה ט והיה בסדר גמור כי היה לי יותר את הכיתה והיה גם מכון , ואז נהיה סגר שני עם ה"חברים" שהכרתי אז הקשר כמעט התנתק , אבח חזר מידי פעם
ואיתו הוא בדיוק נישק אז הייתי שמחה מהבחינה הזאת
ואז כיפור , חגים וכו
ואז אחי התגייס בהתחלה היה לי מאוד קשה ומאז ועד עכשיו אני מרגישה ריקנות בלתי מוסברת
יש לי אח אחד
גדול והיה לי קשה שהוא חא בבית יותר
שאין שותף לבעיות שלי
כי גם ככה לא כזה כיף לי בבית (בעיות בריאותיות ועוד)
מאז נהייתי עצובה ועד עכשיו אני בתקופה של ריקנות פתאום חשתי תקורונה כי לפני הייתי שמחה לפני נומבמבר הכוונה , ואז התחלתי להיות עצובה ודיכאונית , הרגשתי חבד , אני באמת חבד , אין לי באמת חברות הן לפעם בשבוע , שבועיים לעשות משהו וזהו , אני גם דואגת מהעתיד , אני דואגת מהתיכון שאני אהיה שנה הבאה באה לשם לבד כי אני לא ממשיכה בשלי , אני דואגת , ואני גם לא רוצה שהשגרה שלפני הקורורנה , תחזורכי אני זוכרת איך הייתי אוכלת את הלב שכולם יוצאים בשישי ורק אני בבית אז אני לא רוצה גם שהקורונה תגמר .
ואני נראלי עדיין אוהבת תבחור כאילו זה תקופות אפילו שכבר חודשיים לא הייתה אפילו נשיקה , אני קצת אוהבת ומתגעגעת ולפעמים גם רואה( מחכה לו) אותו כזה פעם בשבוע כי אנחנו יחסית שכנים
ויש בי ריקנות אולי כי גם אין מכון ואני רגילה להתאמן , אולי כי אין שגרה , אולי אני פחדנית ,וכן גם חרדתית איך חהעביר את הריקנות הזאת , כל יום אני בוכה , כל היום אני בוכה , נמאס לי כבר , ואני גם מפחדץ מהיום שתחזור השגרה , כי לא בא לי את השגרה , ולא בא לי את עכשיו , אין כיף כבר , אין טעם לקום חא בקטע אובדני חס וחלילה אבל אין מה
וזה באסה
מה לעשות איל להעביר את הבדידות , הריקנות