אוקיי אז ככה זה מתחיל, הכרתי חבר בכיתה ה שהיה החבר הכי טוב שלי אני והוא תמיד היינו תחרותיים ותמיד הייתי בא ואליו והוא אליי , מרוב שהייתי בא אליו ההורים שלו חשבו שאני בן משפחה שלהם .
אבל כשעלינו לחטיבה המשכנו להיות החברים הכי טובים והכרנו עוד ילדים עליו לעט נהיינו חבורה גדולה ואז בסוף כיתה ח אבא שלו בא לבית ספר לספר לו שהוא יפרד מחברים שלו כי הם עוברים לעיר אחרת הוא בהתחלה לא סיפר לי והעל היה רגיל , עד שבכיתה ט כבר הוא כל הזמן איחר לבית ספר , הוא היה בא כל פעם שעה חמישית שישית לבית ספר כי הוא היה גר רחוק .
אז יום אחד שאלתי אותו על זה והוא אמר שהוא עבר לעיר אחרת ושקשה לו לבוא בזמן ושההורים שלו רוצים שהוא יבוא בית ספר והוא לא נותן להם בגללי .
אז אמרתי לו שנדבר דרך הטלפון ונשחק ביחד במחשב אבל הוא המשיך ללמוד בבית ספר ולא וויתר עד שהגיעה התעודה של המחצית הוא קיבל בהכל 0 ובאותו יום ההורים שלו התקשרו אליי עם בקשה , הבקשה הייתה שאני אסיים את הקשר עם חבר שלי כי בגללי הוא לא עובר את הבית ספר , לא ידעתי מה לעשות ואז אחד מהחבורה והחבר הכי טוב שלי רבו ואז למרות שהיה לי נורא קשה אמרתי לכולם שנכתוב לו שאנחנו לא רוצים אותו יותר והם דווקא שמחו כי הם לא היו חברים של יאיר כל כך אבל אני הרגשתי שבור מבפנים אני מתגעגע אליו נורא. ההורים שלו אמרו לי תודה כי ראו את החבר הכי טוב שלי מסכים לעבור לבית ספר החדש ואמרתי להם שהוא כבר יספר להם מה קרה ואמרתי להם שאני אוהב אותו נורא ושהם יספרו לו רק אחרי חצי שנה שהוא כבר יתאקלם בבית ספר החדש הוא ואני לא מדברים כבר הרבה זמן ואני נורא מתגעגע אני בוכה הרבה ויש לי הרבה רגעים שאני מרגיש בודד בגלל זה כל הזיכרונות מציפים אותו ותחושת הפספוס , אני כותב את זה ובוכה אני חלמתי עליו לפני חצי שנה שהכל היה רגיל ולא רציתי שהחלום יפסיק . בקיצור זה הסיפור שלי והבקשה שלי איך מתמודדים עם כאב כזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות