העיניים והנפש
היי למי שכאן אני בת 17 בכיתה יב כפי שניתן להבין אני עדיין במסגרת הלימודים והכל בזום כבר כמעט שנה
אל תבינו מכל שאכתוב שאני עצלנית אבל בעיניי עצם זה שהשיעורים הם עכשיו מהבית והתרגלנו שבבית שלנו אנחנו נחים מהלימודים זה הפך לתערובת מסובכת, אני מרגישה שזה כבר בשלב שזה מתיש ומדכא להכניס את השיעורים של הבית ספר לתוך הבית שלי.
עד שנה שעברה שמחתי להגיע הביתה ולא לשמוע אף מורה יותר בבית שלי במקום הנוח שלי עכשיו גם צריכים לראות את ההתנהלות שקורת אצל התלמידים בבתים זה פריצה לפרטיות ועם זאת גם יש החובה להתחבר לשיעורים זה קושי בפניי עצמו
ועכשיו לmain topic שאני כותבת כאן היא שהעיניים שלי כבר לא מסוגלות להיות יותר מול המסך במילא הכל סגור ואין *כמעט* מה לעשות אז רוב היום בטלפון/טלוויזיה אז עכשיו גם חוץ מהנפש שלנו העיניים הם גם קורבן של כל הקורונה, עם כמה שאני רוצה להשכיל ולהצליח גם באלי להבריז מכל השיעורים אבל לא, מחזיקים אותנו בכח כי אם נחסיר המנת אחוזים של ההעדרויות תפחת מהציון הסופי והציון של התלמידים השנה במילא נמוכה, אם ישאלו אותי לפתרון חד משמעית אענה להפחית את האחוז של ההעדרויות מחישוב הציון הסופי בשביל שכל תלמיד יחליט בשביל עצמו אם להכנס לשיעור.
אני מרגישה שיש הרבה ציפייה מתלמידים וגם סטודנטים מהשגרה לא שגרה הזאת והעיניים שלי לא אומרות רק דיי למסך הן גם מביעות ייאוש מהמערכת בתקופה הזאת.
ארצה להוסיף שכל העניין הזה שנשמע כמו סיפור שמישהו המציא והתגשם הוא אור בכמה מובנים שלא צריך שאפרט כי מספיק חפרתי רק רציתי לפרק, אשמח לשמוע דעות קשורות חכמות וגם כאלה פחות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025