קודם כל אציין שאני והחבר כארבעה חודשים יחד.
אז ככה..
חבר שלי סיים משמרת ב23:00, ואני רגילה שהוא מדבר איתי בנסיעה הביתה מהעבודה.
השעה הייתה כבר 23:40, ומשהו לא הרגיש לי בטוב..
התקשרתי אליו והוא היה בנסיעה ושאלתי אותו מה קורה..
אז הוא אמר שהוא בדרך הביתה וידידה מהעבודה שהוא אסף כי אין לה רכב הציעה לעזור לו בלארוז את כל המטבח(התחילו לעשות אצלו שיפוץ גדול).
באותו רגע פשוט זעמתי, אבל בגלל שהיא הייתה ברכב לא אמרתי מילה.. חוץ מזה שהוא יכל לבקש ממני והייתי עוזרת לו בשמחה, אני זאת שחברה שלו!
ואז הוא אמר שהיא ממש התעקשה. אציין, כי הייתי אחרי משמרת של 12 שעות, אבל גם הם!! וזאת הייתה הטענה של למה לא הציע לי.
בכל אופן, באתי ועזרתי וישר כבן אדם היא לא באה לי בטוב, במיוחד שהיא קראה לו מולי "חיים שלי" (אולי זה ישמע קטנוני, אבל מבחינתי אנחנו לא חברות וזה לא מכבד אותי לקרוא לו ככה מולי).
מאז, אני לא רגועה.
במיוחד שכבר היה לי סיפור דומה עם מישהו אחר, וזה פשוט החזיר אותי אחורה.
בקטע הכי רע שיש!!
ומאז, הוא באמת עושה כל מה שביכולתו על מנת שארגיש טוב יותר ואהיה רגועה (אם זה לענות לי תמיד כשאני מתקשרת),ומזכיר לי כמה הוא אוהב אותי ושהוא רוצה רק אותי, אחרת הוא לא היה כאן.
אבל קשה לי!
במיוחד שהם עובדים יחד, ועוד בעבודה שהכי מגבשת את הצוות.
אני מאוד אוהבת אותו, וחוץ מזה טוב לנו.
אבל זה הגיע למצב שאני קמה בלילה מדאגה.. לא מסוגלת לישון לפני שהוא מסיים את המשמרת ומתקשר אליי.. ולאחרונה גם חווה דפיקות לב מואצות.. אני באפיסת כוחות.
מנסה לשנות גישה כבר כמעט חודשיים ולא מצליחה.
אני לא רוצה לוותר על המערכת יחסים הזאת, אבל אני כבר לא יודעת מה הכי טוב..
כי גם אם אפרד ממנו בגלל זה, אני עוד יותר אדאג.
אשמח לשמוע את עצתכם, תודה רבה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות