אני ילד שמוקף באנשים, בכל זאת אני מרגיש לבד
אני מרגיש שכולם צבועים אליי ואם אני איתם ברגע שאני הולך אני יודע שהם מדברים עליי
כבר מלפני שנתיים התחיל לי דבר נוראי שאני סוחב שאף אחד לא יכול להבין אותו, איבדתי כל רגש אני מרגיש חלול לא בכיתי כבר שנה כי אני לא מצליח
האושר שאנשים רואים בי הוא מזויף, אני צוחק מדבר ורועש אבל בתכלס כל מה שבאלי זה לחזור למיטה שלי ולהיות לבד. נאבד לי כל רצון לעשות דברים, אם זה ללכת למקומות לדבר עם אנשים או אפילו לקום מהמיטה כבר אין לי חשק. אני רוצה לחזור להרגיש אני רוצה לדעת מה זה לחיות באמת שוב
אני לא מפסיק לריב עם ההורים, הציונים שלי בפח הכל נכשל ואף אחד לא מצליח להבין אותי. סיפרתי להורים לפני שנה שאני חושב שיש לי דיכאון, הם אמרו לי שזה רק גיל ההתבגרות. כל האומץ שאספתי בשביל לספר להם הלך לפח.
אני באמת לא יודע איך להרחיב יותר על המצב שלי, אבל הוא נוראי ואני רוצה להיפטר ממנו פשוט איבדתי כל רגש הכל מזויף לבכות אני כבר לא יודע עברתי ככ הרבה בשנה הזאת, החלפתי חברים, נפצעתי קשה מאוד וכל מה שעשיתי בחיים הלך לפח
מישהו יודע איך אני אמור להתמודד? מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות