בכללי אני לא אוהבת אנשים שעושים דרמות- ואני מנסה כמה שיותר להתרחק מכאלה...
אבל כשאני מתחברת עם משהו, ואני מתחילה לקחת אותו בתור משהו שהוא "חבר/ה" שלי אני כן מתחילה לקחת כל דבר ללב....(כשזה משהו שלא אכפת לי ממנו לא באמת אכפת לי מה הוא עושה בכל אופן זה לא מזיז לי)
עכשיו אני לא בן אדם שיש בו אמון באנשים אחרים, ואני לא בדיוק מחשיבה את עצמי כאדם חברותי, אבל כשאני מכירה משהו שאני נהנת איתו ומרגישה שיש כימיה, אני באמת מוכנה לעשות הכל בישבילו. ואני שונאת את זה שהקשר לא הדדי- שאני מוכנה לעשות הכל אבל הצד השני אדיש. ואני מפחדת מזה כי בערך כל חיי הייתי ככה.... בסופו של דבר אני מתרחקת מהאדם שאני מרגישה שהוא אדיש, ומנסיון חיי(רק בת 15) זה לא בדיוק היה מפריע לבן אדם הזה, ובסוף יצא שהקשר נותק. למה אני מספרת את זה? כי עכשיו כל דבר קטן שעושים לי אני מרגישה כיאילו שוב פעם הצד השני אדיש.... עכשיו לפעמים אני לוקחת דברים בצורה מוקצנת, אבל עם זאת, ככה אני לוקחת את זה- וזה פשוט מוריד לי כל כך מהצד השני.... אני לפעמים אומרת לו מה מפריע לי, אבל אני לא רגילה להגיד לאנשים מה מפריע לי כי אני מרגישה שהם יקחו את זה בתור ב"סתם דרמה...."
עכשיו מצד אחד- הוא עושה דברים שמפריעים לי וזה מוריד לי ממנו
מצד שני- כבר הערתי לו על כמה דברים ולא בא לי להמשיך שהוא יגיד שאני דרמתית...(כי אני בעצמי שונאת אנשים דרמתיים)
גם לרוב אני שמ לו רמיזות שזה מפריע לי, אבל כפי שהבנתי מכמה גברים פה, רמיזות הם לא מבינים...
מה לעשות?
ואיך לטפל בערך בעצמי הנמוך שלי?
תודה רבה לכל מי שקרא הכל,באמת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות