לפרק את המשפחה או לא? מתוסכלת

שלום, אתחיל בזה שאני בת 24 ובעלי בן 23.
אנחנו יחד 3 שנים ומתוכם שנה נשואים, ההריון לא היה מתוכנן ואיתו הגיע מהר גם החתונה.
התינוק בן 8 חודשים ומאז הלידה בעלי התחיל לאבד סבלנות כלפיי. זה התחיל מלהגיד לי "את בהמה" כמה שעות אחרי לידה ועד היום וסליחה על המילים "לכי תזדייני, זונה, סתמי את הפה" צרחות מול התינוק, בכי כאב והמון צער. אני בוכה את עצמי לישון כל לילה, לא יודעת מה לעשות. מצד אחד בעלי מאוד טוב, אוהב, מחבק, מחמיא לי כל הזמן, עוזר כשצריך בבית ועם הקטן, עובד בלי סוף בשבילנו, רומנטי אבל כשזה מגיע לעצבים, אני מרגישה שאין לו שליטה על עצמו הוא שובר דברים בבית, הוא מקלל אותי, משפיל אותי וגם אם זה ליד ההורים שלו. הוא מסוגל לדחוף אותי, למשוך לי בשיער ולהתקרב אלי באיום, העיניים שלו נראות כיאלו משהו משתלט עליו וכמה דק אחרי זה הוא בוכה ומתחרט, אומר לי כמה הוא לא מתכוון ולא יודע מה לעשות עם עצמו שהוא לא מצליח לשלוט בעצבים ושהוא יודע שזה לא מגיע לי.
אני שבורה, במיוחד בשביל הבן שלנו.. לא מגיע לו את כל זה, אני לא רוצה שהוא יגדל לכל זה אבל מצד שני אני מפרקת משפחה אם אני בוחרת לצאת מהזוגיות, אני מפחדת לפרק, אני מפחדת ללכת ולהתחרט שהלכתי. אני אוהבת את בעלי מאוד ומדמיינת איתו את כל חיי אבל אני סובלת מכל הצעקות והקללות. אני אוהבת את המשפחה שלו והוא את שלי, אנחנו לא רק נפרק את המשפחה הקטנה שלנו , לכולם יהיה עצוב שניפרד, כל מי שבסביבה.
אני לא רוצה לפנות לאף אחד כי אני לא רוצה שיחשבו עליו דברים רעים ולכן אני שותקת וסולחת כל פעם וחושבת אולי פעם הבאה זה לא יהיה. אולי פעם הבאה הוא כן יכבד וידבר יפה אבל זה לא קורה, אני גם לא טלית שכולה תכלת, אני גם מתעצבנת אבל ויש אבל גדול אני לא מעיזה לקלל אותו או להרים ידיים, הרי זה בעלי שעומד מולי ואני לא רואה בזה צורך, גם כשרבים אני מאמינה שיש דרך וזה לא נחוץ.
אני באמת לא יודעת מה לעשות, להישאר או לעזוב
קשה לי כל כך