היי. אני בת 14 בכיתה ח". שנה הבאה בעזרת השם אעלה לכיתה ט" . קשה לי בזום, אני לא יכולה יותר... אני בקושי נכנסת מפני שאני קמה מאוחר כי בכל פעם שאני רוצה לישון מוקדם אני נלחצת מהעובדה שאני צריכה לקום מוקדם והלחץ לא מצליח להעיר אותי... אני יודעת שהדבר היחידי שיתקן את הנפש שלי זה לישון מוקדם לקום מוקדם להיכנס לזום להרגיש שאני עושה משהו אבל אני לא מסוגלת אני מרגישה שהכל פשוט מתרסק לי בין היידים ואף אחד לא מבין אותי אף אחד לא מבין שאצלי זה יותר מלישון זה יותר מלהיכנס לזום יש לי פחדים בלילה אני לא יכולה להירדם. ואמא שלי כפרה עליה אבל במקום לעזור לי היא רק מטיפה לי שאני צריכה ללמוד היא עושה את מדאגה והיא אוהבת אותי כל כך אבל היא לא מבינה שזה לא מה שאני צריכה. מה שהכי גרוע שזה תעודה לתיכון כי אצלי יסודי זה א-ח ותיכון זה ט-יב. אני מרגישה שאני רוצה לחיות אני רוצה לנצל כל רגע בחיים שלי אני רוצה להנות לחוות להגשים את עצמי אבל הקורונה הזאת דפקה אותי דפקה לי את השעות שינה דפקה לי את החיים דפקה לי את הבריאות דפקה לי את האימונים שלי אני חייבת לקום על עצמי אבל אין לי דרך לעשות זאת כי אני באמת לא מסוגלת יש לי הרבה חרדות... אולי עדיף שפשוט אני לא אתייחס לזום ואמשיך כמו פעם לא להיכנס אולי אבצע מטלות ואני יודעת שזה דופק לי את התעודה אבל אני מעדיפה את זה הבריאות הנפשית שלי יותר חשובה. רק עכשיואני מבינה עד כמה המצב חרא....
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות