אני יותר בוגרת לגילי, אני חושבת, וגם עוד הרבה אומרים לי את זה. אני מרגישה שקשה לי מאוד נפשית וזה מעיק לי על הכל. אני בודדה, אין לי חברים, וגם כאשר המשפחה שלי לידי אני מרגישה לבד וזו לא רגש שחדש לי. אני משתדלת לראות את הטוב בהכל, להעריך הכל ובאמת להיות אסירת תודה על כל מה שיש לי כי יש אנשים שיש להם פחות או כלום. אני באמת משתדלת לא לקחת כלום כמובן מאליו אבל אני גם לא. אני לא מצליחה לעצור את התחושה הזאת שלי העצבות והכאב על מה שיש לי. נמאס לי. אני לא אוהבת את עצמי. ומאיזה סיבה כל האנשים במשפחה שלי מרשים לעצמם לא לחסוך בהערות כלפי על הכל וזה פשוט כואב. אני כמובן לא נותנת לאף אחד לדעת את זה ומעמידה פנים שהכל מושלם. אני מרגישה שכל הרגשות האמיתיים שלי פשוט נדחקים ונקברים עד שאני מרגישה שאני הולכת להישבר רגשית. אני פשוט רוצה להוציא אותם כבר החוצה ואם רק הייתי יכולה לדבר עם מישהו שיכיל אותי. ניסיתי יומן ולא עבד ופסיכולוג ההורים שלי לא יממנו לי. אני יודעת שאם אני רק אוציא הכל אני אגיש טוב יותר בכל בחיים שלי פשוט מבולגן ומכל דבר יש לי חשק לבכות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025