ביתי בת ה17 פנתה לרווחה בטענה שלא טוב לה בבית והיא רוצה לעזוב. אציין שהיא סובלת מאנורקסיה (מסרבת לקבל טיפול) ומבעיות נפשיות נוספות, והאשימה אותנו, ההורים שלא מאפשרים לה לעשות מה שהיא רוצה (לברוח מהבית עם החברים שלה, ודברים מהסוג הזה.) בקיצור הרווחה הגיעה אלינו, ערכו סיור, חקרו את הילדים שלי (הקטן בן שש!!) בלי ידיעת ההורים והקליטו וצילמו אותם, שאלו אם אני מרביץ להם (היא סיפרה ששברתי לה רגל, והרגל נשברה כשהיא רבה עם אחותה), ולתחושתי עשו הכל כדי להוכיח שאני אלים ואני ובת זוגי לא יכולים לגדל את הבת. היתה לנו וועדה של הרווחה, והגענו רק אני ובת זוגי. העוס"יות החלו לשאול למה לא הבאנו את הבת? כאשר לא אמרו לנו בכלל להביא! ואז לתדהמתי העובדת הסוציאלית של הבת אומרת לי: "אתה ממש לא רוצה שהבת שלך תגיע הנה..." ככה, בפנים! קמתי ואמרתי לה: "מי את שתקבעי לי איך אני מרגיש ומה אני רוצה? אני אתבע אותך!" והיא נעלבה ויצאה, ולבסוף דחו את הוועדה. כשהמנהלת אמרה שהוועדה נדחית, קמה עוס"ית אחרת ואמרה :"הבת בסכנה!! אי אפשר לדחות את הוועדה!!" אבל בכל אופן דחו אותה. בקיצור אני שבור והמום מההתנהגות הנוראית הזו. הן פשוט האשימו אותי כאילו אני מסוכן לילדים שלי!! בלי שום הוכחה, בלי שום בושה היא מביעה את דעתה האישית ואומרת לי שאני ממש לא רוצה שהבת שלי תגיע לוועדה... כאילו אני מפחד ממה שהיא תגיד. בקיצור אני ממש שבור ולא יודע מה לעשות! איך לצאת מהסיפור הזה??
תודה לכולכם מראש על התשובות!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות