מרגישה שנמאס לי כבר מכולם.. אין אף אחד מהחברים שאני מרגישה איתו באמת באמת בנוח ואין לי כבר כןח. מרגיש לי שכולם צבועים ואני שונאת את זה.
אני אסביר: אני ילדה די חברותית, במרכז העניינים ויש לי די הרבה חברים אבל אני תמיד מרגישה שמעדיפים מישהו על פני ושאף אחד מהחברים לא באמת מבין אותי עד הסוף.
יש לי שתי חבורות עיקריות: חברות מהבית ספר וחברים מהישוב. עם החברות אני תמיד מרגישה שהן צבועות וזה קשה לי מאוד.. אני שונאת צביעות וריכולים. אני מאוד אוהבת אותו וכיף לי איתן אבל לפעמים כשהן מתחילות לרכל ישלי חשק לא לדבר איתן יותר בחיים וזהו.
עם החברים אני מאוד אוהבת לצאת וכיף לי איתם אבל הם לא זורמים בכלל וכל דבר צריך לקבוע שנים מראש ואם אחד לא בא אז גם השני לא בא וככה בסוף לא כוחם כלום בדרך כלל.. הרוב שם בעיקר חברים של צחוקים ויש כמה שאני יותר קרובה אליהם אבל עדיין אני חושבת שהקשר לא באמת באמת חשוב להם.
נמאס לי כבר מזה איך יש מסביבי כל כך הרבה חברים ואני עדיין מרגישה בודדה. אני רוצה לנתק עם כולם קשר וזהו אבל מצד שני כיף לי איתם לפעמים ואני שונאת להיות כל היום בבית. אוף.
אין לי איך להכיר חברים חדשים כי הם מי שבסביבה שלי...
זליחה על החפירה .. מה לדעתכם כדאי לי לעשות? תודה שקראתם!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025