מבולבלת מאוד וקרועה מבפנים.
יש לי/היה לי בן זוג שלוש שנים ובכללי אני מכירה אותו כבר 5 שנים. בהתחלה היינו חברים מאוד טובים ואז הפכנו לזוג. שנינו בעלי אורח חיים שונים לחלוטין : הוא שומר שבת ואני חילונייה לגמרי . במהלך הזוגיות הזו לא בילינו ביחד , לא יצאנו להרבה מקומות ביחד והוא גם לא הראה לי חום ואהבה . במהלך התקופה האחרונה (תקופה שנמשכה מעל ל4 חודשים) היו ריבים בלי סוף , ממש הרגשתי שנשבר לי אבל המשכנו להיות "במסגרת זוגית" אך לא באמת בזוגיות מטעמי נוחות. דיברתי איתו מעל לשנה על כך שאני רוצה שנבלה זמן איכות יותר , שנצא ושהוא יכיר יותר חברים כי הוא יותר מופנם וביישן ואני יותר שמחה וחברותית. השיחות שביצעתי לא עזרו והגעתי למסקנה שצריך להיפרד , כיוון שאני לא רואה בנינו עתיד משותף גם בגלל האופי שלו וגם בגלל שמירת השבת שאינני מוכנה לוותר על היום הזה. הכרתי מישהו חדש שבאמת אני מרגישה שיכול להיות איתו משהו מעבר , אנימרגישה משהו אחר. לאחר שהחלטתי שאני נפרדת ממנו, הוא התחנן ממני לצאנס נוסף להמשיך את הזוגיות ואני ממש התעקשתי שלא , אבל הוא הבטיח להשתנות ולהיות אדם אחר ושמעכשיו הוא ייצא איתי וישתנה. אבסורד לחלוטין ולא מכבד אותי שלאחר 5 שנים שאני מכירה את הבן אדם רק עכשיו הוא רוצה להשתדל עבורי. הוא אומר שאני כל עולמו והוא לא יכול בלעדיי (כי אין לו חברים שהוא יכול לדבר איתם על עניינים אישיים).
מצד אחד הכרתי מישהו חדש ,מתוק לגמרי ,ההפך הגמור מהבן זוג האחר שלי אך מצד שני, אני תולה תקוות בכך שהוא באמת ישתנה ונעשה סופסוף את הדברים שייחלתי להם וגם מאוד קשה לי להפרד ולסגור פרק זמן ככ גדול ומשמעותי , זה הורג אותי מבפנים...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות