זוגיות ראשונה=הפסקה ראשונה - צריך עזרה. מה לעשות?

היי אני וחבר שלי כבר בזוגיות שנה+3 וביום חמישי האחרון הוא הציע הפסקה.
סיבת ההפסקה המצד שלו היא ; יכוליות שהוא כבר לא פנוי רגשית ולהכיל עוד אדם + הזוגיות כולה.
מהצד שלי ; בעיות הבנה של אחד והשני.

תקשיבו הזוגיות הזאת התחילה הכי הפוך בעולם אני רצתי אחריו וכשהצעתי לו הוא סירב אחר כך הוא רץ אחרי ואני הסכמתי..הכל באמת היה יחסית יפה עד החודשיים האחרונים..שמשם זה נהיה כבר קצת קשה ממפגש למפגש.

בחודשיים האחרונים וזה גם ככה היה לפני אבל בחודשיים האחרונים הכל היה מתוח יותר ביננו,גם בגריות וגם בעיות אישיות של כל אחד מאיתנו.

היה לי קשה בזוגיות בכמה סיבות..
א. ציפיות-אכזבות מהצד שלו ; הייתי מפתחת אליו כל מיני ציפיות והוא היה מאכזב, גם בההתנהלות שלו כלפי שהיא הייתה שגויה.
ב. היה לי קשה לקחת אותו מהחברים שלו כי הייתה תחושה שהם רוצים להיות כל הזמן איתו ואני ידעתי כמה זה חשוב להיות עם חברים.
ג. לא היה לו ממש זמן אליי והוא צריך לבטל דברים עבורי שאני מעריכה את כל כך אבל אני יודעת לוח הזמנים שלו מיום ראשון עד שבת והוא היה נאלץ לוותר על משפחה וחברים עבורי ואחר כך זה היה דופק אותנו עוד יותר כי הוא היה חייב "להחזיר שעות".
ד. הוא היה יותר מיני ממני ואני לא הכי חייבת סקס בגיל הזה אני נערה בת 17 לא יודעת לא דחוף לי והיה לי מובן שאם מקסימום עוד שלוש שנים אני לא ארצה זה יהיה שווה הפרידה - בהבנה שיש לי בעיה פסיכולוגית עם סקס אז קצת קשוח לי כי פסיכולוגית אני ממש לא שם. הוא לא הכריח ולא מכריח דבר אבל עדיין לחוץ לדעת שאם אני לא אתשעט על עצמי יהיה פרידה.
ה. הרגשתי מיותרת בזוגיות למרות שהייתי בין הראשונים שהוא היה מספר אבל איכשהו עדיין הרגשתי בצד וכאלו הרגשתי שאין לי חבר במקום מסויים... הרגשתי קצת בודדה בתוך כל זה...
ו. נעלם לי החשק לספר לו משהו מהחיים שלי ומדיי פעם היה מופיע לי חשש וספק אם כדאי לספר לו או לא...
ז. נהיה לנו כבר קשה להבין אחד את השני.

אני כבר הבנתי איפה אני הייתי לא בסדר כלפיו לא הערכתי מספיק את המאמצים שלו כן לסדר משהו ואני לא הייתי רגועה בלב שככה היו הרבה התפוצצויות... ושאולי גם הציפיות שלי ממנו זה היה טעות...

גם אגיד לכם מה אני בעצמי אמרתי לו שאני חשבתי אולי גם לקחת הפסקה ושזה עבר לי לא מעט בראש כי באמת שהרגשתי לא בצלחת שלי בזוגיות הזאת אבל לא עשיתי כי האמנתי שאולי שיחות יעזרו ולא צריך יהיה את ההפסקה + פחדתי לפגוע בו כי זה כמו לוותר על השני וזה כואב בדיעבד אני אומרת זה ...

תגידו זה נורמלי ? שאני כועסת עליו בגלל חמישי כי הוא השאיר אותי לבכות בחדר הולך הביתה.

הלב שלי מתמלא בכעס,שנאה,אכזבה וגעגוע.

הוא טוען שהכל לטובתנו ובעיקר לטובתי כי מגיע לי יותר. מובן שזה הכל מתוך אהבה אבל כבר ביום חמישי הוא דבר לי את הלב כי בסהכ רציתי להרגיש יותר אהובה,פחות בודדה ויותר שייכת ופחות בלחץ כל פעם שאני רואה אותו.

מדיי פעם אני מצטערת על זה שבכלל אמרתי לו את מה שלא נעים לי... ככה אולי לא הייתה סכנה להכל...

מה אתם חושבים על הסיטואציה? לפי דעתכם על פי הטענה שלו לגבי סיבת ההפסקה מה יהיה יותר צפוי פרידה או חזרה לזוגיות? במה עוד הייתי לא בסדר ? במה כן הייתי בסדר ? מה צריך לעשות עכשיו? ומה לעשות ביום שההפסקה נגמרת ( היום שבו אנחנו מדברים אם לחזור או לא) - נגיד הוא אומר להיפרד ואני עוד לא החלטתי מה עדיף באמת,אבל גם להגיד את מה שאני ארגיש?