0 אנשים צפו, 0 כתבו עצות, 0 השתתפו בסקר ו-0 דרגו את העצות.

קשה לי בחיים האלו. ריבים עם המשפחה בבית, אין מספיק חיי חברה - הכל אבוד

אמה בת 25 | כתבה את השאלה ב-27/05/21 בשעה 17:07

בת 25 .
גרה בבית עם ההורים. אחותי התאומה גרה עם חבר שלה בתל אביב
יש לי ריבים מטורפים עם אמא שלי.
היא ואבא שלי תמיד נותנים ועושים הכל כדי שלא יהיה חסר (לא סאה מבית עשיר אלא ממוצע אבל הם תמיד סיפקו לנו הכל)
הבעיה שאמא שלי ממש על גבול מטריפה לי את הדעת ומתעללת בי. אז היא טוענת שאני זו שמתעללת בה
היה לי ריב מטורף בין כולם-שוקלת לברוח, להיעלם בלי שידעו לאן, לאבד צלם אנוש או למות.
אין לי כלום בחיים וגם בחיי חברה היה לי קשה-לא מצאתי את
המקום שלי למרות שאני חברותית ותמיד נאבקתי. משום מה אני מעין עוף מוזר ומסתכלים עליי שונה. כמה חברות לא חברות שלי כבר והמעטות שכן- אני והן אומנם בקשר אבל הרוב מתבסס על ווטאסאפ. הייתי רוצה חברות אמת
זה הרבה בי. אני נותנת מעל ומעבר- אולי עד כדי כך שלתת זה מרחיק. אבל לא יודעת משהו אחר. לא מכירה משהו אחר. אני יודעת איך לתת מעצמי כדי שיהיו חברים שלי. הלוואי וזה היה אחרת.
ב) יש לי עם אמא שלי ריבים מטורפים.
היא מעליבה ומשפילה אותי, ואז כשאבא שלי מגיע מהעבודה היא מספרת מה עניתי לה ( כמ אני עונה למילים הקשות) ואז הוא כועס עלי ושולל לי כל מיני דברים. היא יכולה להגיד לי ששום פסיכולוגית לא תעזור לי וחבל שאני בכלל הולכת. היא אומרת לי שאני מתחילה את כל הריבים בבית והכל אשמתי. שאני מכה לכל משפחה בישראל והלוואי ולא הייתי.קשה לי איתה.
קשה לי לחיות. קשה לי לקום בבוקר.
אין לי כסף לחסכון אין לי חברות שאוכל להשים את הראש. אין לי חיים כמו שאני רוצה ומה שעוזר לי זה מוזיקה. להתכנס בתוך עצמי ולשמוע מלא מוזיקה.
אני רשומה לכל מיני מקומות לימודים- אבל בקרוב אחליט מה קורה איתי ( בהליכי קבלה )
אחותי התאומה ואני תמיד היינו קרובות, ואז בגילאי ההתבגרות רבנו תמיד- בגדים, ודברים מהסוג הזה. אנחנו מאוד שונות. היא מוחצנת מאוד ואני נחבאת אל הכלים. היא מאוד חמודה וחמה וכיפית ואני אוהבת אותה אבל היא יכולה להיות ביקורתית ברמות ואגואיסטית. אם יבוא לה היא תפתח ריב מול ההורים ולא אכפת לה ( והיא יודעת שאמא הרי תלך תמיד איתה- העיקר להגיד ולקרוא לי מוזרה) אין נימוס וכבוד . למרות שעושה בשבילה הכל- היא חושבת שלא.
קשה לי. קשה לי. נמאס לי.
אני לא יודעת אם יש טעם לחיות.
אין לי בן זוג ומעולם לא היה. בעבר גם ילדה התעללה בי בכיתה ועשתה עליי מעין חרם לשנה- זה דפק אותי
אני מרגישה שלעולם לא יאהבו אותי ושום דבר לא יעזור לי
אני מאוד חברותית חמה וצוחקת- אבל קשה לי. למה לכולם מגיעה אהבה , חברות בן זוג. ולי לא?
מה לעשות עם אמא שלי? כמה כסך צריך לחסוך כדי לעוף מהבית כבר לתל אביב?
אני לא יכולה יותר. אני נשברת
איך להתנהג מעכשיו איתם? לכעוס ולשבור את הכלים זה תמיד מה שהייתי עושה. אולי יש טקטיקה אחרת?
ברגוע, להתרחק..? אני קורסת אני לא יכולה יותר.
גם אחות של אמא שהיא כמו אמא שניה מבינה את המצב. יודעת שאמא שלי בעייתית אבל מאוד אוהבת ועושה הכל מאהבה. אבא שלי קצת נמושה ונגרר אחריה בשביל שלום בית למרות שאני ילדה של אבא. מאוד לא פשוט לדבר איתם. הם מעט פרימיטיביים ( ההורים שלי)
וגם כשהייי שבוע בדרום אצל אחות של אמא ובעלה- הרגשתי שאני מכבידה עליהם. מתישהו מרגישים סימנים
למרות שהצעתי עזרה בכיבוס, בישול, כלים- הרגשתי שזה לא מאה אחוז שלם מצד הדוד שאני אהיה שם. למרות שלא אמר כלום- הרגשה שלי
אני מרגישה לא רצויה בכל התחומים
מרגישה שלא אוהבים אותי- שכשלתי
שאין לי מזל- ולא יהיו לי חברות ואהבה לעולם.
ובטח- שאמא שלי שונאת אותי. רק אומרת לי תמיד ״ איך תסתדרי בחיים״ איך תסתדרי.
אבל לא מבינה שכל ההערות האלו- רק משפילות אותי. רק לא מעצימות. זה פוגע ואין הבנה
אני רוצה למות קצת לפעמים. אבל לא אפגע בעצמי.
פשוט רוצה להיעלם
אין כיבוד לזמן האישי שלי-כשיש ימי הולדת
במשפחה ואחותי לא מגיעה-הכל מובן כי היא מנהלת חיים בוגרים אבל עליי מסתכלים כאל הקטנה ואני מחויבת להגיע
אמא שלי קוראת לי בשמות לא נעימים ומעליבה אותי. רק מדברת על השירות והנשירה. על זה שאני בת 25 וכל השכנים ״שומעים אותי״ על זה שהרסתי לה את החיים על זה שאני מוזרה וכולם יודעים על זה שאני חולת נפש שחייבת טיפול
גם אם היא מקצינה כי היא כזו-נשבר לי
המצב עם אחותי לא תורם ולפעמים מרגישה שאחותי לוקחת
גל על זה כי פעם לפני מלא שנים היא טענה ההפך שמביאים לי תשומת לב מידי ולה לא-וזה נכון. אמא ואבא גוננו עליי תמיד משום מה. כאילו שיש לי בעיות (אולי כי הייתי רגישה יותר ופגיעה יותא בילדות מול חברות או אחת שלא מחוזקת וביצית כמו דורין אחותי התאומה)
ועכשיו זה ההפך. אני מרגיש שאני מתמוטטת, קורסת, לא נושמת. לא עובדת גם ולכן מתמקדת בשיפור פסיכומטרי יולי . ואז רק תכננתי למצוא עבודה ...אבל זה גם חתיכת דבר.
גם חסר לי חיי חברה ואני מרגישה שאני מרצה מידי. לא יודעת איך להתחבר בצורה אותנטית כנה ויפה לחברות טובות. לכאלו שלא ינטשו אותיס פעם אמרו לע משפט נכון: נואשות ופחד מריחים. אולי ניצלו אותי והתרחקו ממני תמיד
למה זה מגיע לי. אני תמיד מביאה את ה100% לחברות.
זה לא פייר.

איך להתנהג? מה לעשות?
איך משנים את המצב או שהכל אבוד?
זה בסדר להגיד לי גם שהכל אבוד.

יש פה דרך מוצא?

לא
 
1
כן
 
14

אצלנו, כל אחד יכול להוסיף עצה... גם מבלי להירשם!
אבל אנו ממליצים לך להירשם למערכת המייעצים
ההרשמה קצרה וללא שום תשלום.

אז, בשביל מה להירשם?

כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות

הוספת עצה ללא הרשמה

עצות הגולשים (5) כיצד להציג? מהאהודות מהפחות אהודות מהחדשות

  • בטעינה...

עוד ממדור "מה שעובר עליי"

חדשות במדור
אקראיות במדור

השאלות הנצפות היום במדור

היום
השבוע
החודש

עכשיו ב-AskPeople

עוררו עניין
חדשות

-->