בחצי שנה האחרונה המון חברים התנתקו ממני, וזאת הסיבה לתחושות האלה, בהתחלה זה מאוד כאב לי. בכי כל יום, כעס, תסכול במשך תקופה ארוכה ועכשיו זה עבר למעין אדישות. אני לא זוכרת מתי באמת הייתי שמחה עם אנשים (חוץ מסיטואציות קטנטנות) אני שמחה רק שאני לבד, ואני בעיקר חושבת בצורה מאוד גבוהה על כל המקרים, וכן יש לי תקוות לעתיד אבל אין לי יותר שמחת חיים, וחברים זה מה שבעיקר הביא לי את זה.
גם בתקופות שהיה לי רע עם עצמי וחרדות (כבר לא) חברים זה מה שהשאיר אותי שמחה, הרגשתי בן אדם אחר.
מרגישה שיש לי תדר מאוד שונה אם אנשים בגילי ולכן החברים שהיו לי עזבו, ואנשים חדשים לא משדרים על אותו גל מחשבה/נשמה
ואני מודה שאני מצליחה להנות עם עצמי, אבל זה לא מספק מספיק. כי אני בן אדם שצמא לחברויות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025