אני פשוט רוצה שוב להיות שמח

היי אני בן 14, אני לא עומד להגיד המון דברים שכבר עשיתי עליהם פוסט כמו איך 'אני מרגיש עם עצמי, או זה שאני מרגיש מכוער, נמוך, ועוד מלא דברים כאלה.
אני אתחיל מזה שאני רוצה להיות שמח שוב. אני אסביר קצת, אני לפני כמעט שנה רציתי מחשב חדש, זה היה משהו שרציתי כל כך הרבה זמן וככ הרבה פעמיים חשבתי על כמה אהיה שמח אם יהיה לי את זה, השנה קניתי מחשב, ככ שמחתי כי קיבלתי משהו שרציתי מגיל צעיר, יכולתי לשחק משחקים שאני אוהב או בכללי דברים במחשב. אני מתעניין בבניית מחשבים תיקונים חלקים וגם משחקים אז זה היה מדהים. לקח לי קצת זמן להבין שזה שרציתי מחשב וחשבתי שלא ארצה עוד דברים היה פשוט שקר גמור. כן אני עדיין שמח שקניתי את זה, כן זה פתר לי את הרצון הזה, אבל בתור בן אדם הגיעו לי רצונות אחרים...האמת שלא ככ רצונות אחרים, רציתי ואני עדיין רוצה משהו שאני יודע שכנראה לא יהיה לי. לפחות לא בכמה שנים הקרובות...וזה חברה, ולא לא חברה בשביל דברים מפגרים שנערים אחרים רוצים, אני רוצה חברה שיהיה אפשר לדבר ולהקשיב, לחבק כשקשה, להתכרבל בחורף. ופשוט להיות שמח איתה. אני חושב שזה לא יקרה מכל כך הרבה סיבות.
אני מרגיש מכוער, אני נמוך, אני רזה, אני חנון, אני נראה מאוד דתי אפילו שאני בסך הכל בא מבית ששומר שבת. אני כל יום מרגיש נבוך שאני חלק מהאנשים המגעילים האלה שיורקים על נשים שלא 'לבושות' מספיק, שמביכים ומתעללים באנשים שמעדיפים מגדרים אחרים ודברים אחרים.
חזרה לנושא שדיברתי עליו, אני הבנתי שכנראה שגם אם תהיה לי חברה אני לא אהיה שמח (ואני עדיין חולק על עצמי, וחושב שאולי זה לא נכון, כי אני באמת לא יודע) אבל אני פשוט לא יודע מה כן אמור לגרום לי להיות שמח, אני סובל בבית ספר, מסיים ללמוד כמעט ב19:00 ברוב הימים, מגיע הביתה לפעמים ב20:00 תלוי איזה יום. זה מגיע למצב שארבעה ימים לפני תחילת השבוע אני מתחיל להיות בדיכי על זה שאני יודע שאני אסבול ביום ראשון. ושני. וכו' ואני משער שמשהו שאנשים יגידו לי זה לעשות דברים שאני אוהב. אבל לא רק שאין הרבה דברים כאלה אלה אני לא חושב שזה מה שמשנה. אני נהנה לדוגמא לשחק במחשב, אני עושה את זה אבל בקושי בגלל הבית ספר. או עוד דוגמא אני הכרתי איזה ילדה ממש נחמדה בגילי, דיברנו איזה חודשיים ואנחנו עדיין מדברים, אבל כמובן בגלל שאני ילד בן 14 שלא הייתה לו אף פעם חברה, הייתה לי תקווה שאפילו איכשהו עם המון מזל היא תרצה להיות חברה שלי, יום אחד בערך שלושה שבועות אחרי שהתחלנו לדבר הגענו לאיזה נושא שדיברנו אני לא זוכר ככ משהו על LGBTQ סתם דיברנו, ואני אוברט'ינקר כבר חשבתי על סיטואציה שנדבר על משהו כזה, אני אשאל אותה אם היא חלק מהקהילה, היא תגיד כן ושוב ילך לי הסיכוי לחברה (רק בשביל הקטע אין לי שום דבר נגד הקהילה פשוט ברור שזה מבאס לגלות שמישהו שיש לי רגשות אליה בכלל לא נמשכת לבנים) שאלתי אותה היא אמרה שכן, לא הופתעתי אבל בכל זאת זה גרם לי לבכות ואני חושב על הרגע הזה אפילו היום, בטח אחשוב על זה גם מחר. העניין הוא שאנחנו עדיין מדברים, אני נהנה לדבר איתה, אנחנו אפילו צופים בסדרות בין, אבל זה לא אותו דבר, היא אפילו מוכנה להקשיב לי כשקשה לי וכמובן שגם אני אליה ואני מעריך את זה כל כך. אבל זה פשוט מדכא לדעת שאני כזה לוזר שאפילו חברה לא הייתה או תהיה לי, אין לי כוח להוריד מעצמי אבל אני כבר לא יודע מה אמור לשמח אותי. הפוסט הזה בטח מבולגן ככ שלא מבינים מה אני רוצה בכלל, אבל אפילו אני כבר לא יודע מה אני רוצה, אני רוצה להיות שמח, מה לא ניסיתי? חזרתי להתאמן, אני עדיין מתאמן, השקעתי יותר בלימודים הצלחתי יותר, דיברתי יותר עם השני חברים בערך שיש לי. זה לא עוזר. אפילו הפוסט הזה בטח לא יעזור כי איך מישהו באינטרנט יכול לשנות את הדעה שלי לגבי משהו עלי אם הוא אפילו לא מכיר אותי...
מה אני אמור לעשות? קשה לי להסתיר את העובדה שאני לא שמח, הפסקתי לדחות את העובדה שאני בדיכאון. אבל אני אוהב את החיים שלי, אולי אני שונא את השגרה שלי?
איך אני אמור לשמוח או להשקיע בלימודים ולא לעשות דברים שלפחות משמחים אותי לכמה רגעים או ימים? כאילו למה אני לומד בבית ספר? אני נכשל בלימודים, אולי זה כי אני לא משקיע אבל למה לי להשקיע? מדענים אומרים שכבר אין דרך שידועה לנו (לפחות בינתיים) לעצור את התחממות גלובלית, בשביל מה אני מנסה להשיג בגרות טובה? בשביל עבודה של 9-5 שבקושי תביא כסף או אפילו יודעים מה? תביא כסף, מה זה משנה איך זה אמור לשמח אותי? איך אנשים מצפים ממני לעבור עוד 4 שנים של בית ספר בלי להיכשל. ועוד את כל החרא הזה בשביל שנה אחרי ללכת לצבא, מה אני אמור לעשות שם? אני לא גאון אני לא יכול ללכת ל820 אני מטומטם, יקחו אותי לקרבי. אני כל כך חרדתי אני לא יכול ככה. הייתי אצל פסיכולוגית וזה לא עזר, ניסיתי לדבר עם משפחה (כולל סבתא שעובדת בדברים כאלה) בכלל לא עזר. אני בוכה כמעט כל יום מכל כך הרבה סיבות, למה הכל כל כך מסובך? זה לא סתם הורמונים זה לא סתם חרדות, מגיל צעיר יש לי את החרא הזה. אפילו מאז שההורים שלי התגרשו, אני פשוט רוצה לעשות דברים שגורמים לי לשמוח ולא לחייב את עצמי ללכת לבית ספר כדי לחזור הביתה מאוחר ולבכות לפני שאני הולך לישון. אפילו עכשיו אני עושה פוסט ב1:37 כשאני צריך לקום ב6:00 בבוקר, ניסיתי ללכת לישון מוקדם יותר זה לא עוזר לי.

אני רוצה לא להיות מודאג מדי מכל הדברים הרעים ופשוט להינות מהחיים. כמובן שזה לא כזה פשוט.
תודה לפחות למי שקרה את זה אני מעריך את זה.