אז אני לא בן אדם שמתאהב. גם בחבר הקודם שלי (והראשון בעצם) לא באמת הייתי מאוהבת.. זה יותר היה 'בשביל הקטע'.
מה שכן קורה לי זה שאני יכולה לשים עין על כמה בנים בו זמנית. אף פעם זה לא נמשך הרבה זמן ויורד לי מהם כשאני מרגישה שהם לא מתאימים לי באופי. פיזית אני כבר לא נמשכת אליהם.
ו.. ידיד שלי זה כבר סיפור אחר. בעיקרון הוא ממש לא הסגנון שלי (או שבעצם עכשיו כבר כן?) בפעם הראשונה שראיתי אותו הוא היה נראה בן אדם נחמד ממש אבל לא נדלקתי עליו בכלל. וזה מה שגרם לי גם להתנהג טבעי איתו. התחלנו להכיר יותר לעומק אחד את השני ופתאום בפעם האחרונה שראיתי אותו הוא מצא חן בעיניי. שמחתי לראות אותו. והרגשתי אפילו קצת מבוכה למרות שאנחנו ידידים ממש טובים! אני מתביישת לומר אבל אבל אחר כך כשהוא צחק עם בנות אחרות זה גרם לי להרגיש עצבנית ולא רגועה..
בכללי כשאני איתו אני מרגישה שאני לא צריכה להיות בעמדה החזקה והיציבה שלרוב אותה אני משדרת לסביבה.. פשוט יכולתי להיות אני ואולי זה ישמע לא מובן אבל הרגשתי נשית. משהו מוזר.
ו.. אני שמה לב שהרגשות לא חד צדדיים. מפחיד אותי לחשוב שאולי מבחינתו זאת רק חיבה, אבל בעצם אולי זה עדיף? ככה ישבר לי קצת הלב ואז ייגמר הסיפור ונישאר הידידים הטובים שאנחנו? אני גם לא רוצה להרוס את הידידות בנינו. אנחנו חברים טובים ואם אני יתברר שהוא לא מרגיש אליי כלום זה יהיה נורא ואיום לשנינו!
וואי אני לא מפסיקה לחשוב עליו ובא לי שהוא רק יחבק אותי שוב!!
החברות שלי.. הן יחשבו שזה הזוי כי הרי הן גם ידידות שלו ו... אני לא יודעת איך הן יקבלו את זה! כולם תמיד בסחבק וצחוקים איתו.. כדאי לי בכלל לומר להן??
טוב פרקתי:) זה גם משהו
מה אתם אומרים שכדאי לי לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות