מגיל אחת-עשרה אני לא יוצאת מהבית בכלל ולפעמים אף מהחדר, וזה בעקבות המצב החברתי הנוראי שלי. יש לי שתי חברות בלבד, שאיתן אני נפגשת רק בבית ספר. אבל בכל זאת, הקרבה שלי אליהן לא גדולה במיוחד. אני לא מרגישה פתוחה לספר להן דברים, ובכלל, קשה לי לסמוך עליהן. לא באתי להאשים אף אחד, סביר להניח שאני הבעיה בכלל.
אני ניסיתי ועדיין מנסה ליצור קשרים עם אנשים, אבל לצערי כולם מסתכלים עליי מוזר ולא מראים עניין בכלל. וזה פשוט הורג אותי.
כולם צוחקים ונהנים, ואני הדכאונית שבצד.
וכשיצא שהזמינו אותי לבילוי מסוים, זה היה עם אנשים שאני בכלל לא מכירה. וכשיש הרבה אנשים, אני לא מדברת ולא עושה כלום. פשוט פסל.
שנה הבאה אני אהיה לבד בכיתה, כי אהיה בכיתה שונה מהחברות שלי. ואני כבר מודעת לכך שזו תהיה שנה גרועה מבחינה חברתית.
אני רוצה להיות ילדה נורמלית, אני באמת לא מבינה מה יש באחרים שאין בי.
הפחד הכי גדול שלי שזה יפגע בי בעתיד.
אני לא מכירה אדם שירצה לחיות לבד.
מה עליי לעשות? אני אשמח לקבל כל עצה כזו או אחרת שתשפר את המצב הנוראי הזה, כי אני באמת לא מסוגלת לסבול את המבטים המלאי רחמים של האנשים שמגלים שאני לא יוצאת מהבית.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025