כמה אפשר לפחד מהדיכאון... עד שיצאתי משם הוא חוזר ומכה בי בגלים, הוא מזכיר לי שהוא כאן, שהוא קיים, שלא משנה הכדורים...
הוא מכביד עליי עם כל נשימה, הוא אומר לי שהוא בדרך לכאן, וזאת מלחמה פנימית
מלחמה של כל יום
לא לשקוע, לא להכנע, לא לתת לעצמי את זה
אבל כמה אני יכולה להלחם בעצמי במלחמה הפנימית הזאת
אני רוצה שמישהו יעזור לי
אני רוצה לדעת שיש טעם למשהו! אני לא רוצה לחזור לשם, בבקשה!
אני לא רוצה לחזור לדיכאון! אני פוחדת! זה הדבר שהכי מפחיד אותי בעולם... בבקשה...
אני לא רוצה לשקוע שוב... ואין עם מי לדבר, אין מי שיקשיב, בבקשה...
איך אפשר להסתובב בעולם בידיעה שאין טעם
ואיך אפשר בכלל לקום מהמיטה, לצחצח שיניים... מה הטעם? רק לישון עוד ועוד, לא להתעורר יותר, כשאני מתעוררת החיים נופלים עליי כמו מפולת שלגים,
ואני לא יכולה לשאת את זה יותר, אני רוצה שיהיה טעם למשהו, אני רוצה שיהיה מי שיקשיב, אני לא מוכנה לשקוע שוב בדיכאון אבל כמה עוד אפשר להלחם בצורך של ההרס עצמי, אני רוצה להרגיש שוב את ההקלה שבפגיעה העצמית
אני רוצה להרגיש חיה, להרגיש משהו
לראות את הצבע של הדברים
חייב להיות טעם לכל זה, איפשהו, מתישהו, מה הטעם? בבקשה... חייבת להיות סיבה להיות כאן!
אני לא יכולה להמשיך לחיות בידיעה שהכל לא שווה כלום, נזרק לפח... נמאס לקום בבוקר ושהציפורים הן מברזל, שהכל תמיד בצבע אפור, עם הזמן זה רק הופך כהה יותר...
הכי קל לשקוע, הכי קל... אבל קשה מדיי, קשה... אני לא רוצה לשקוע עוד פעם, אל תתנו לי לשקוע... אני אעשה הכל... רק שמישהו יהיה שם, אל תתנו לי, בבקשה, אל... אל! בבקשה...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות