שלום לכולם,
אני אודה מראש לתשובות כנות, גם אם הן ביקורתיות, תנו את הביקורת שלכם בצורה שאוכל להפיק ממנה משהו טוב להמשך הדרך :)
אני מאוד סובל בצבא כרגע כחייל חובה (עתודאי), אני לא בדיכאון, אבל כן סובל מאוד. אני לא מעוניין במקצוע שאני אמור לעשות בתפקיד (כן מעוניין במקצוע אחר שרלוונטי לתואר אבל כמעט ולא קיים בצה"ל בגלל חוסר רלוונטיות לצבא) וזה גורם להמון תסכול. התסכול גם נובע מהעובדה שהמקצוע שאני כן מעוניין בו הוא חלום ילדות שלי שאם לא הייתי בצבא כרגע יכולתי להגשים אותו.
הבעיה הכי גדולה שלי היא שהסבל מאוד זולג לחיים האישיים. אני אדם עם כמות גדולה מאוד של תחביבים (ספורט ממספר סוגים, קולנוע, סדרות, אוכל, טיולים, פלייסטיישן ומה שרק תרצו), אבל למרות זאת, כמעט כל שיחה שאני מנהל עם מישהו איכשהו מגיעה לצבא ואז אני מתחיל להתמרמר רק מהמחשבה על הסבל שם. לצערי הרב אני חושש לנסות להיכנס לזוגיות, כי ברור לי שגם אם תגיע מישהי מושלמת, אני אתיש אותה מהתלונות שלי על הצבא ולא אצליח להיפתח כמו שהייתי נפתח אילולא הייתי תקוע בצבא. יש אנשים שחוו/חווים את זה? מה עוזר לכם לעשות את הניתוק? אני כבר מיואש לגמרי ורק מחכה לשחרור.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות