היי
בשנה האחרונה נכנסתי למצב נפשי לא טוב- דיכאון חרדות ורצון תמידי למות, אף אחד לא יודע ואני לא מדברת על זה עם ההורים שלי.
איכשהו המורה שלי בשנה שעברה, בכיתה יא, הצליחה לדבר איתי ולעזור לי - וממש התחלתי להרגיש אליה רגשות עזים של אהבה והערכה משום מה ואפילו דיי תלות, וכמובן שמבחוץ לא הראיתי כלום. היא הפנתה אותי לפסיכולוגית ופסיכיאטר.
אחרי תקופה דיי ממושכת הרגשתי שלא הפסיכולוגית ולא הפסיכיאטר עושים לי טוב, הקשר לא היה קשר חיובי ומועיל ולכן עזבתי את שני הטיפולים ונשארתי בלי שום תמיכה כלשהי-לא של כדורים ולא של הטיפול הפסיכולוגי( לא שהוא היה עוזר אבל רק לדעת בתיאוריה שאני מטופלת אצל פסיכולוגית היה נותן תקווה כלשהי ועוזר)
בינתיים כבר עברתי לכיתה יב, והמורה היא כבר לא המורה שלי, והקשר פוחת ממש, אבל אחרי שעזבתי, למרות שהיה לי ממש ממש קשה לפנות אליה, הלכתי וסיפרתי למורה שאני בלי ת יכה וקשה לי, היא ממש דאגה לי ואמרה לי שהיא תדאג ותטפל לזה שאני אמצא את המטפלים שמתאימים לי.
עובר דיי הרבה זמן, ואני יודעת שהמורה עסוקה במלא דברים ואני עוד איזה נטל שהיא צריכה לדאוג לו ( זה לא מה שמשודר מצידה אבל ככה אני חושבת, במיוחד שהיא כבר לא המורה שלי ושיש לה תלמידות אחרות )כל הזמן הזה אני נכנסת עמוק יותר ויותר לדיכאון-מתחילה לפצוע את עצמי, להרגיש יותר רע ובאותו זמן גם אני רוצה יותר ויותר את צומת הלב של המורה הזאת.
מאז שפניתי אליה היא התקשרה אלי ואמרה לי שהיא על זה, ופגשתי אותה כמה פעמים בלימודים-ברובם התעלמתי או ברחתי.
קשה לי ואני לא יודעת מה לעושת, אני תקועה בדיכאון באלי להתאבד ורוצה כבר לקבל עזרה, מצד שני לא נעים לי לפנות למורה ולהעמיד אותה בסיטואציה מביכה שהיא כאילו שחכה ממני ולא דאגה לי, אני, למרות שבאמת אני דיי מבינה אותה ולא כל כך כועסת . אני כבר לא יודעת מה לעשות
, אני מתפוצצת. אין לי מישהו אחר לפנות אליו, היא היחידה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות