כמעט תמיד, כשיש וויכוח ואני באה לומר את הצד שלי תוך כדי יוצאות הדמעות, לא משנה באיזה נושא או איזה עניין אבל כשאני באה לעמוד על שלי המון פעמים מול מישהו שלא מסכים או נוגד את הדעה שלי ומעצבן אותי, כשאגיע לחלק שבו אני רוצה לדבר על הרגשות שלי ואת הצד שלי בעניין אני פשוט אתפרק ואבכה תוך כדי גם אם אני בטוחה ב10000% במה שאני אומרת. יותר קל לי לבטא גם בגלל זה את הרגשות שלי כשאני כותבת מאשר אומרת אותם, אבל זה פשוט מייאש ומעציב אותי.
המון אנשים רואים את זה לצערי כלשהי שמנסה להיות הקורבן/ להתמסכן, או לא יודעת לקבל ביקורת ומחפשת בכוח . איך זה שאני מביעה את הדעה שלי ויוצאות לי דמעות ואולי הדרך שבה אני מנסחת את עצמי לא הכי טובה כי אני לא רגועה, וגם אם אני רגועה מאוד עדיין הדמעות יוצאות הופך אותי למשהי שמנסה להיות הקורבן ולהתמסכן? אני באמת לא מבינה. וזה שאני לא ישר מסכימה עם הצד השני ויש לי גם עמדה משלי ולא רואה באותה זווית ראייה את הסיטואציה וארגיש צורך להביע את דעתי ולא לשתוק גם אם יוצאות הדמעות תוך כדי הופך אותי ללא יודעת לקבל ביקורת?
מה שכן המון פעמים זה תלוי באיך הצד השני מנסח ואומר את הדברים שלו, זב משפיע על הדרך תגובה שלי
אני באמת לא מבינה ומתוסכלת, מה אני יכולה לעשות? למה אני מגיבה ככה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות