אז ככה, המצב הכלכלי בבית שלנו לא טוב בכלל.
אני גרה בעיר קטנה יחסית ללא מגוון רחב של עבודות, ופשוט חיפשתי בכל מקום.
אני כבר לא יודעת איך להגדיר כמה אני מיואשת מלחפש.
חיפשתי באינטרנט, דרושים דרושות, באופן מעשי בכל הקניון, אין גם כל כך חנויות בעיר. ופשוט אף אחד לא צריך עובדים, אף אחד.
חשבתי על הרעיון לעבוד בעיר אחרת, אבל הנסיעות כל כך יקרות שזה כבר לא שווה את זה. כי אני נוסעת בשביל עוד כמה דברים לעיר אחרת על בסיס קבוע והנסיעות האלה גם ככה מאוד מכבידות כי זה לא עסק זול.
נמאס לי כבר שאני מפחדת שיום הולדת של חברה יגיע כי אין לי מושג איך לקנות לה, ועוד יותר נמאס לי שאני מתבאסת כשהן קונות לי מתנות יקרות ערך יחסית ואני לא יודעת איך להחזיר להן באותו גמול.
למשל הייתי צריכה עכשיו לקנות 2 מתנות, אז ממקום שאין לי בכלל אני קניתי מתנה אחת ופיצלתי אותה לשניים כדי להביא לשתיהן.
נמאס לי לראות איך כולם עוברים טסטים. כבר השלמתי עם זה שיהיה לי רישיון בגיל מאוחר. ואני לא יכולה לפרגן להם כי אני רק אוכלת את עצמי מבפנים למה אני לא יכולה כמוהם.
ואמא שלי באמת עוזרת לי כל כך כמה שהיא יכולה, אבל באמת אין איך כבר.
אין לי גם איך ללכת לקוסמטיקאית כדי להראות נורמלית לעשות גבות ושפם ויש לי צמיחה מאוד מהירה אז זה ממש מתסכל.
ונמאס לי שכולם נהנים, קונים בגדים וכאלה, ואני רק מסתכלת ומקנאה כי אני יודעת שגם אם אני רוצה בגד, אפילו אם הוא הכי זול, אין מצב שהוא יהיה שלי בזמן הקרוב.
אפילו מקומות אחסון בחדר אין לי וזו הסיבה שהוא גם לא נראה כל כך טוב.
יש כל כך הרבה דברים שויתרתי עליהם בחיים שלי, וויתרתי על הרעיון שהם יקרו או יגיעו כי המצב הכלכלי לא מאפשר. הכל מתחיל ונגמר בכסף.
ואני לא מפונקת, ויש דברים שלי יש ולאחרים אין ואני יודעת להודות על זה.
אבל בכל זאת, אני מרגישה שהמצב רע ואני תלויה בהורים שלי כי לי אין כלום, פשוט כלום. ואני לא רוצה להיות תלויה בהם ולגרום לעוד יותר חנק, אבל אם אלו דברים קריטיים שאין לי ברירה אלא להשיג אז זה תמיד מהם וזה פשוט לא נעים. ואני בגיל שיש הרבה דברים כאלה.
מה לעשות? אני כבר כל כך מיואשת ומתוסכלת מזה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות