היי
אני סיימתי י"ב וכרגע מנסה למצוא תעסוקה עד הגיוס. מאוד רציתי למצוא עבודה במשך זמן רב וזה הטריד אותי. זו עבודה ראשונה שלי, עד עכשיו לא עבדתי והיה חשוב לי לעבוד כבר כי אני רוצה להתפתח ולהרוויח כסף לבד.
מצאתי עבודה בצהרון בביתספר עיר שלי, כיוונתי לכיוונים האלה של עבודה עם ילדים כי אני אוהבת ילדים ובאופי שלי טובה איתם.
בעצם זו עבודה מראשון עד חמישי 4 שעות בצהריים.
הימים הראשונים היו ממש טובים. הרגשתי סיפוק מטורף מהעזרה בתפעול הצהרון והתרומה שלי לילדים, הילדים התחברו אליי מהר, האחראית וזו שעובדת איתי היו מרוצות ופירגנו לי , הרגשתי טוב. מצאתי כיוון בעזרת התעסוקה הזו.
אחריהם הגיעו ימים יותר קשים ומאתגרים. הרגשתי שאני מתחרפנת, הסבלנות שלי לכל הטרטורים והבקשות הלא נגמרות של הילדים מכל פינה שעד אז הייתי עושה בסבלנות ובכיף ובאהבה פחתה ופחתה והיה לי קשה לאזן בין התפקיד שלי לעזור לאחראית לתפעל את הצהרון ( ניקיון וסידור בעיקר) לבין הרצון לתרום לילדים לשחק ולהקשיב להם.. קשה לי להגיד להם לא ולהתעלם...... וגם התחילו לנזוף בי האחראיות עליי.
התקופה של הצהרון היא תקופה מועטה של כמה שבועות בלבד ולא נשאר לי עוד הרבה אבל
מצד אחד אני אומרת מה כבר התחלתי תהליך שם פתאום לקום וללכת? במיוחד שנשאר לי מעט זמן שם והרי כל כך רציתי עבודה במשך מלא זמן. גם מבחינת הכסף לא בא לי לוותר.
אבל מצד שני קשה לי שם. הרבה פעמים אני יוצאת משם ממש מתוסכלת ומתה לעוף משם על סף הבכי. האחראיות בסדר בסך הכול, אבל אני באמת משתדלת וסך הכול עושה מה שמצופה ממני ומשקיעה, ואני גם נערה סך הכול שעובדת פעם ראשונה ולא מנוסה כמוהן במיוחד בעבודה עם ילדים, אני לא בטוחה אם הן מבינות את זה עד הסוף. אני חושבת שכל אחד יכול לתאר לעצמו שזה עבודה מאתגרת מאוד. רציתי אותה אבל כנראה הייתי תמימה ולא ידעתי במאה אחוז ..
כדאי להישאר ולסיים כמו גדולה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות