לפני שהתחתנו אמרתי לאשתי שאני לא רוצה ילדים ושהיא לא אוהבת ילדים. היא התעקשה וכך מצאנו את עצמנו הורים לילדים קטנים. מכיוון שלאף אחד מאיתנו אין באמת כח לטפל, לחנך ולגדל את הילדים, הפכנו להורים מזניחים. הילדים, בני ארבע ושש חוזרים מהצהרון והם מול המסך במשך שעה לפחות, רואים סדרות של רעים מול טובים 7+ בנטפליקס בלופים אינסופים. רואים סרטונים בטאבלט. בשישי שבת הם יכולים להיות שעות מול המסכים, הגדול מול הטאבלט במשך שעתיים לפחות (שעתיים בשישי ועוד שעתיים בשבת) ועוד רואה שעה שעתיים בצהרים טלוויזיה. אשתי מעדיפה לישון צהרים בשישי ובשבת. הילדים בקושי משחקים עם חברים או רוצים לצאת מהבית ומעדיפים את חברם המסך. רציתי לקחת את הטאבלט ולהעיף את הטלוויזיה אך אשתי מתנגדת. אנחנו גם לא ממש משחקים עם הילדים, לא עושים איתם פעילויות יצירה או מסתובבים איתם בטיולים או עושים פעילויות אחרות. למען האמת, הינו מעדיפים זמן לעצמנו וכל פעולה איתם מרגישה כמו עוד עבודה או מעמסה. בנוסף, אין לנו כח לריב איתם ולכן אנחנו מוותרים להם על הכל, כולל הכל, אנחנו לא שמים גבולות כמעט בדבר, לא מבחינה התנהגותית ולא מבחינה אחרת. למשל, הגדול לא מתלבש לבד, לא עוזר בדבר בבית, לא מנקב לבד לאחר צרכים, בקיצור תלותי ומפונק באופן מבהיל. הקטן אוכל רק מתוק, ובכמויות. בקיצור, בכדי לעשות לנו חיים "קלים" הפכנו להורים מזניחים שרק פוגעים בילדים ואשתי לא רוצה להתאמץ כדי לשנות את המצב. חשוב גם לומר, שאין לנו שום עזרה, לכן אנחנו מרגישים מותשים ועייפים ביותר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025