היי כולם... בכל התקופה האחרונה אני מרגישה ממש מגעיל עם עצמי. נפשית, אני גמורה, ממוטטת. בדר״כ כולם תופסים ממני על תקן ה״פסיכולוגית״, חברים קרובים וגם פחות, באים פורקים את הכל אצלי, אני עושה להם שיחת עידוד או מוטיבציה, איך שתקראו לזה.. נותנת להם חיזוקים לאגו, וכמובן שלפני שהם פצו פה הם השביעו אותי לא לספר לזבוב. אני, שלא סומכת על אף אחד ודיי שומרת את הכל בבטן, להבדיל מידידים/ חברות שלי, מספרת הכל רק לאמא שלי. וזה נהיה מורכב וקשה. כי התחלתי להסתיר גם דברים מאמא, ובזמן האחרון אנחנו רבות מלא ויש תקלות בינינו בתקשורת. אמא בעצמה קצת מדוכאת בזמן האחרון. אני מרגישה שאין לי טעם בחיים. אני לא יודעת ליהנות כבר מכלום, רואה תמיד שחור, ולא שלמה עם המראה שלי. שונאת להסתובב עם חברות שלי! אף אחת לא יודעת באמת מה עובר עליי. כל אחת עסוקה בעינייניה. תמיד בנים מתחילים איתן ואני מרגישה כזאת צדדית. וגם אם אני יוצאת איתן לפעמים, אני מרגישה מיותרת. לא מהבחינה של להשתלב ולצחוק איתן. אלא מהבחינה שאף אחת לא מקשיבה מה לי יש להגיד! תמיד אני מרגישה שמשתיקים אותי, לועגים ורומסים אותי. וכל ההרגשה הזאת באה מאז שהאקס שלי זרק אותי. הוא עשה את זה בצורה מגעילה, ונפגעתי מאוד.. התגברתי כבר ממזמן, אבל מאז אני מרגישה פחות שווה. מרגישה שכולן יותר טובות ממני. השאלה שלי היא איך להיפטר מההרגשה הזאת? ואיך להבין למה האקס זרק אותי? כי הפרידה הייתה לא מובנת.. הוא טען שהוא כבר לא מתגעגע. מה זה אומר?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות