אבא נפטר לפני שנתיים וכעת לאמא יש חבר חדש

טוב זה סיפור ארוך..
לפני קרוב לשנתיים אבא שלי נפטר מסרטן, זה היה נורא קשה אבל זה עבר.
אחרי חודשיים בערך לאמא שלי נהיה חבר חדש שהוא היה ידיד שלה כבר הרבה שנים לפני (נראה כאילו היא חיכתה לרגע המתאים..), אני לא אהבתי אותו, כשהייתי קטנה תמיד חשדתי שהיא בוגדת באבא שלי איתו, וגם האישיות שלו לא כל כך אהבתי למרות שהוא היה דיי נחמד אליי, סידר לי עבודה וכו'...
סבבה עבר זמן ובקיץ האחרון אמא שלי החליטה להשכיר את החדר דיור שיש מאוחרי הבית שלנו לחבר של חבר של אבא שלי. סבבה, הבן אדם בן 60+ שכר את הדירה הכל יפה ונהדר, ואז, אמא שלי והוא התחילו להתחבר, היא ראתה שהרבה יותר מעניין וכיף לה מאשר עם החבר הנוכחי שלה, ויש לי חשדות שאני בטוחה שהן אמיתיות שהיא בגדה בחבר שלה עם הדייר החדש. כי לדוגמא, פעם אחת התעוררתי בסביבות 12 וחצי בלילה ושמעתי את אמא שלי יוצאת מהחדר והולכת לחדר דיור מאחורה, אחרי כמה זמן שיצאתי מהחדר לא ראיתי אותה בחדר שלה.
טוב אז הם התחברו נורא ונהנו נורא, סבבה בכיף שלהם, ואז אמא שלי החליטה שהיא נפרדת מהחבר שלה, זה היה נורא קשה כי היא בחיים לא נפרדה מבן אדם ( אבא שלי היה החבר הרציני הראשון שלה).
הם נפרדו בנימה טובה, והלכו לדרכם.
אוקיי, אז עכשיו אמא שלי והדייר ביחד. אני רואה שטוב לה איתו, ואני שמחה בשבילה, אבל אני אותו לא אוהבת, הוא נורא נחמד אליי שלא תחשבו.
אולי אני אצא קטנונית מידי, אבל הוא מנסה יותר מידי, סבבה תשאל מה קורה אבל לא צריך לחפור זה לא עניינך לפי דעתי איך היה בבית ספר, כמה קיבלתי במבחן או אם היו לי שיעורים, כן אני לא רוצה שהוא ידע את כל זה, הוא לא אבא שלי ואני לא רוצה שום קשר איתו.
הוא עוזר לאמא שלי בבית כמו שבחיים לא עזרו לה, הוא לא עובד אז הוא יכול להכין לה אוכל לפני שהיא חוזרת מהעבודה (לי אין זמן) והוא עוזר המון במטלות של הבית.
הם מבלים ממש הרבה זמן וזאת הבעיה.
משהו כמו חודשיים הם ביחד כבר ומאז שהם ביחד, היא ישנה אצלו בלי להגזים, ממש כל יום. בהתחלה לא היה לי איכפת שתישן אצלו, להפך, אני נהנית מבית ריק, מההרגשה של להיות חופשיה, אבל דיי נמאס אני רוצה שאמא שלי תהיה איתי בבית ולא עם החבר הזה שלה. ביקשתי ממנה פעם אחת שהיא תישן בבית, והיא אמרה שהיא לא יכולה היום כי היא הבטיחה לו אז יום אחר. סבבה לא הזכרתי לה יותר, שוב היה לי כיף להיות לבד, וחוץ מזה רציתי לראות אם היא תזכור. אמרתי לה את זה לפני קצת יותר מחודש, מאז היא אפילו לא דיברה על זה שלא לדבר על ביצעה את זה. כשאני חוזרת מהבית ספר, איפה היא? אצלו או שהיא בעבודה וכשהיא חוזרת מהעבודה, או שהיא שמה ישר את התיק אומרת לי שלום והולכת אליו או שהם נכנסים ביחד לבית. אין לי זמן להיות איתה, ודיברתי איתה על זה, והיא אמרה שכשהיא בבית אז אני בחדר ואמרתי לה שאני לא מתכוונת גם לצאת מהחדר כי הוא שם, ואני לא מסוגלת לראות אותם ביחד זה גורם לי לבכות ולהתגעגע לאבא שלי.
אמרתי לה גם, שבכיף תהיו אינטימיים כמה שאתם רוצים לא מפריע לי כל עוד זה מולי, אני לא יכולה לראות את זה, אני לא יכולה לראות את אמא שלי עם מישהו אחר שהוא לא אבא שלי, אותו הדבר היה עם החבר הקודם שלה.
קשה לי אבל שלא תחשבו, שוב, אני שמחה בשבילה באמת, אני שמחה בשבילה שהיא מצאה מישהו בגיל הזה (49) שהיא נהנית איתו, הם מתכוונת לנסוע לחרמון עוד חודש, ולשוט באונייה עוד כמה חודשים, הם הזמינו אותי לכל זה אבל כמובן שלא הסכמתי, כי א. אני לא יכולה להיות איתו וב. אני לא יכולה לראות אותם ביחד.
בנוסף, פעם לפני שהיה לה אותו, כשנגיד הייתי מבקשת ממנה להכין לי תה או סתם טוסט, אז היא הייתה משקיעה ומכינה איך שאני אוהבת, היום היא "מרחפת" היא שוכחת לעשות דברים בגללו, היא פחות משקיעה זמן, וזה לא רק על הדברים שלי זה בכללי.
וגם, אני לא מוכנה שאף אחד מהחברים שלה ישן במקום של אבא שלי, זה ממש קשה לי, ואמא שלי מבינה את זה, למרות שבתקופת עמוד ענן שלא הייתי שבוע בבית והיא כן, אז אני יודעת שהם ישנו על המיטה שלה והוא ישן על החלק של אבא שלי..
בנוסף, אחותה גרה לידנו, ולפי מה שהבנתי מהבת שלה - בת דודה שלי, גם ההורים שלה לא אוהבים אותו כל כך, ממה שהבנתי, שזה בגלל שהוא מנסה יותר מידי.
לפני חודש ויומיים, הרדתי את הכלבה שלי שגדלתי איתה עוד מאז שהייתי בת 6, היה לה המון בעיות ואני ואמא שלי החלטנו שבמקום לתת לה לסבול אז נרדים אותה, כשהיא הייתה היה לי הרבה יותר קל להיות לבד בבית כי היה איתי מישהו, עכשיו לא רק שאני ממש מתגעגעת אליה והיא ממש חסרה לי ואני מתחילה לבכות פה, גם אני לבד בבית, אני באמת לבד בבית, אין לי את התחושה שעוד מישהו איתי פה, אני מרגישה לבד.
אני לא יכולה יותר.