כל כך אוהבת אותו וכואב לי לחשוב על לוותר עלינו אבל אני לא נמשכת אליו, מה לעשות?

אני נשואה 3 שנים לבעלי והוא הראשון שלי.
אנחנו ביחד המון שנים לפני שהתחתנו, קנינו דירה ביחד, אין לנו ילדים. אנחנו מאוד באותו הראש בכל מה שקשור לחיים, אם זה שאיפות, כסף, אוכל, בילויים, טיסות, שנינו עם תארים מאוד מכובדים, אנחנו עובדים בעבודות מאוד רציניות . עברנו ביחד הכל. יש בינינו הרבה אהבה ודאגה אחד לשנייה, אבל אני לא נמשכת אליו. מאז שעברנו לגור ביחד כשהתחתנו, מרגישה שאנחנו יותר כמו שותפים לדירה, שאני מאלצת את עצמי לשכב איתו, שאנחנו עושים את זה כדי לסמן וי. עד שזה הגיע למצב שרציתי לסיים את הקשר כי לא רציתי לעשות משהו שאני לא רוצה, גם התחיל לכאוב לי כי היה לי יבש, והוא לא רצה, רצה שנילחם ולא נוותר, ומאז אנחנו כבר שנה לא שוכבים, ניסינו ללכת לטיפול וזה לא עשה כלום, הוא לא מושך אותי בכלל הוא נראה לי פתאום כמו ילד, מרגישה שאני כמו אמא שלו, גם בכללי במיטה הוא תמיד היה מביך אותי ולא נתן לי להרגיש בנוח או להרגיש נשית ואני מניחה שזה גם נובע מזה. אני מרגישה גברית לידו ופשוט לא באלי משהו אינטימי. מצד שני, הוא הדבר הכי בטוח בחיים שלי. אני באמת אוהבת אותו ומסתדרת איתו ויש לנו כלכך הרבה שאיפות לעתיד ביחד, ואנחנו לא רבים על שטויות או צועקים וכאלה. הוא בנאדם באמת באמת טוב כלכך. וזה כואב לי בכלל המחשבה לוותר אחרי כל מה שיש בינינו. מה אני עושה? אני מתחרפנת. אני חייבת להגיד שכל השנים הראשונות ביחד היו עם קצת יותר מיניות אבל אחרי שנתיים בערך זה כבר היה מאולץ מהצד שלי.. אבל כלכך אהבתי אותו. קשה לי. לא רוצה לצאת לחיים בלעדיו. הוא חשוב לי כלכך