הסיפור הוא כזה
קרה לי משהו ממש מבאס.
אחי שנהרג בעזה שירת בהנדסה קרבית, הוא עשה קורס צמ״ה(ציוד מכנסי הנדסי) ושירת כנהג דחפור D9, שזה רכב צבאי שהורס בתים.
וכשהוא נהרג יצא לי לחשוב על זה ואמרתי שאני אקבל צו ראשון אני ישר אגיד להם שאני רוצה להיות מדריכה בהנדסה קרבית ולשרת כמדריכת צמ״ה. כאילו להדריך מפעילי D9, וממש שמחתי בשביל עצמי שאני כאילו הולכת להמשיך אותו ושזה רעיון גאוני וייחודי ושהמשפחה יהיו גאים בי ושזה יהיה ייחודי ויפה. אחותי כבר מתגייסת אוטוטו והיא כבר קיבלה להיות מקפלת מצנחים.
עכשיו כשסיפרתי לבת דודה אחרת שאני רוצה להיות מדריכת צמה בהנדסה אז היא אמרה לי שזה בדיוק מה שאחותי הולכת לעשות שהיא החליפה את התפקיד בגלל אחינו.
וממש התבאסתי כששמעתי את זה ברמות אחרות!
אני ממש חסרת אונים זה מטריף אותי.
בכלל איך היא הספיקה היה לה כבר תפקיד והכל ועוד לא עבר חודש אפילו מאז שהוא נהרג, אני מוטרפת משגע אותי שהיא גנבה לי את הייחודיות את הקרדיט את הגאווה, גם אם היא לא באמת ידעה שזה מה שאני רוצה לעשות! ואל תגידו לי המשפחה עדיין תהיה גאה בך. כי אחרי שאחותי תעשה את זה זה כבר יהיה יותר מובן מאליו ובא לי למות. מתחננת לעזרה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות