מתקשה בהמשך תהליך של ירידה במשקל, איך להתגבר על הימים הקשים?

היי.
אני אשמח לשמוע טיפים או סתם עידוד ממישהו כאן. אם יש למישהו משהו רע להגיד, יהיה נחמד אם לא תגידו אותו כי גם ככה מאוד קשה לי.
אני בתהליך של ירידה במשקל כבר חצי שנה, עד כה ירדתי בסביבות ה10 ק״ג, יש סיכוי טוב שיותר.
מדובר בחצי שנה שהייתה מאוד אינטנסיבית.
גירעון קלורי של 1500 קלוריות ליום כולל ספירת קלוריות עם אפליקציה ומשקל, אימונים של שעה וחצי 4 ימים ועוד שישי שבת של שעתיים וחצי ואפילו שלוש שעות.
אני לא אכנס יותר מידי לפרטים אבל בגדול מדובר בתרגילי פלאנק, הליכות ארוכות, אימון עם קורה אירובית, משקולות ותרגילי בטן ורגליים.
הקרבתי הרבה מאוד בחצי שנה האחרונה הזו, כולל הרבה מאוד כסף על ציוד, כי אין לי אומץ ללכת לחדר כושר.
אני עומדת שעות במוצאי שבת בשביל להכין לעצמי אוכל לשבוע וכל יום הולכת לישון מאוחר כי אני צריכה להכין לעצמי ארוחת בוקר ונשנושים בריאים ירקות.
אני מרגישה שיש שינוי. אמנם אני לא איפה שאני רוצה להיות שזה עם בטן שטוחה, אבל לפחות יש שינוי כלשהו וזה מאוד משמח אותי.
השבועות חודש האחרון הם מאוד מאוד קשים לי.
מיום הזיכרון, קשה לי מאוד להישאר בגירעון קלורי ויש לי בולמוסי אכילה מזעזעים. ברמה שאני לא מסוגלת לשלוט בעצמי.
לפני כמה ימים פשוט נשברתי וכל היום אכלתי לא בריא, בשונה מפעמים קודמות שזה היה רק בצהריים או בלילה.
אני מניחה שזה מאוד קשור לבריאות הנפשית שלי שגם ככה בפח בעיקרון, אבל בזמן האחרון זה התגבר.
אני עובדת בעיר אחרת, במשכורת יחסית נמוכה, עם שעות קשות.
אין לי אף תוכנית לעתיד, אני בת 25 ומרגישה שעברתי כבר את כל החיים, מקטע מאוד לא טוב.
בחיים לא הייתי בזוגיות, בחיים לא טסתי לחו״ל.
לא חוויתי כלום כמעט.
אני עוזרת לאימא שלי כי אבא שלי לא בתמונה והיא מבחינתה לא מעריכה שום דבר שאני עושה וכמה שאני מקריבה. באיזה שלב הטרידו אותי במקום עבודה הזה ומבחינתה זה לא עניין אותה, העיקר שאמשיך לעבוד ולהביא כסף.
אין לי אף אחד שתומך בי בתהליך, וגם אימא שלי חושבת ואני די בטוחה שגם רוצה שאכשל בו.
אני עובדת 9 שעות ביום ויש הרבה מאוד בעיות בתחבורה הציבורית, אז יוצא שלפעמים אני מגיעה הביתה ב8 בערב והולכת להתאמן עם כל הקושי.
וכל זה לא עניין אותי, כי עובדה, עדיין הצלחתי.
אבל שוב, הימים האחרונים כל כך כל כך קשים לי.
אני משתדלת לא לכעוס על עצמי ולזכור שזה חלק מהתהליך אבל זה כל כך קשה, במיוחד בגלל שאני לא מבינה מה קרה לעצמי ולמשמעת שלי שככה התרופפה.
קבעתי פגישת ייעוץ עם מישהי שמתיימרת להבין בעניין האכילה הרגשית והבולמוסים והיא הבריזה לי, מה שמאוד תסכל אותי.
זה מאתגר עבורי להיפתח ולדבר על המשקל שלי שאני די בטוחה שעלה בגלל כל הבולמוסי אכילה ועד שאזרתי אומץ לעשות את זה, זה לא קרה.
אני לא יודעת מה לעשות כבר ואני חווה הרבה קושי.
אני אשמח לדעת אם יש עוד מישהו שעבר תהליך דומה לשלי, זה מאוד יעזור לי לשמוע איך התגברתם על הימים הקשים והמאתגרים שמרגישים כיאלו הדבר היחידי שיכול לנחם ולהיות שם זה אוכל
תודה